"וירחב בך השקט כאור בשולי הענן" הדימוי הנפלא הזה מופיע בשיר "האמנם" של לאה גולדברג. והוא מעיר לנו את המודעות למצבים שבהם אמנם אין אור מלא ובוהק אבל היופי ותחושת המוארות עולה דווקא כשהענן המכסה את השמש עדיין מסתיר את השמש אבל דרכו אפשר לראות את האור המאיר לנו מאחוריו. בפרשת השבוע יש פתח לנקודת מבט כזאת על העולם.
במרכז פרשת חיי שרה עומד הסיפור של עבד אברהם שהולך למצוא אישה ליצחק. הסיפור הוא יוצא דופן בספר בראשית כי מי שעומד ב"קדמת הבמה" הוא לא אברהם ולא יצחק אלא עבד אברהם. הוא מקבל משימה מאברהם למצוא אישה ליצחק ממולדתו של אברהם ומבית אביו אבל את המשימה הוא אמור לבצע לבדו. כאשר הוא יוצא לדרך ההליכה לבד מעמידה אותו במצבי הספק שבהם הוא אמור להכריע בעצמו מה דרך הפעולה הנכונה כדי למלא את המשימה הזאת. בניגוד לאבות אין לו התגלות ישירה והוא מכריע דרך הניסיון להבין מה הקב"ה רוצה ממנו דרך המציאות עצמה מהתבוננות בה.
הסיטואציה הזאת יכולה ללמד אותנו הרבה להתמודדויות שלנו בעולם, גם אנחנו מצויים לעיתים בסיטואציה שבאופן כללי אנחנו יכולים להבין מה המשימה המוטלת עלינו אבל איך ליישם את ההחלטה הזאת במציאות ובמה לבחור ברגע נתון אנחנו לעיתים עומדים כמו עבד אברהם ללא וודאות בציפייה לתשובות או לפחות רמזים מה הדרך הנכונה.
על זה לדעתי אומרים חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים" התורה מרחיבה ב"שיחה" בסיפור המקרה של עבד אברהם בצורה מאוד מדוקדקת כי יש שם הרבה מה ללמד אותנו על סיפורי החיים שלנו והפערים הלא ידועים לנו בין השליחות הגדולה לשאלה באיזה שביל לבחור בדרך.
הדבר הראשון שניתן ללמוד מעבד אברהם הוא התפילה לקב"ה על הספק "ויאמר ה' אלוקי אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם". אחר כך יש את הבחירה לפעול במציאות מתוך בדיקה על ידי כלי הבחירה שכן יש בידיו לבחון מה טוב ומה לא "והיה הנערה אשר אומר אליה וכו'" אבל אולי הדבר המרכזי ביותר שאפשר ללמוד זאת התגובה כאשר הוא חש שהצליח ה' דרכו "והאיש משתאה מחריש" העמידה שרואה את הפלא שבמציאות ומוכנה לברך על הרמזים האלוקיים שהתנוצצו מאחורי המציאות הפשוטה. ולבסוף כמובן גם האמונה בדרך והמוכנות ללכת עליה לשכנע בצדקתה ולפעול למימושה.
יהי רצון שנלמד להשתאות מול המציאות למצוא רמזים בדרך ושהואר האלוקי יאיר לנו כאור בשולי הענן…