אנחנו פותחים השבוע את הקריאה בספר במדבר המביא את סיפור 39 השנים של נדודי ישראל במדבר. "וַיְדַבֵּ֨ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:"
הרשב"ם על הפסוק זה : "כל הדברות שנאמרו בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן כת' בהן בהר סיני, אבל משהוקם המשכן באחד לחדש בשנה שנייה לא יאמר בהר סיני אבל במדבר סיני באהל מועד". כלומר המשכן המהווה את מרכז המחנה במדבר הוא המשך ישיר להר סיני, לא רק במובן הפיזי המתאר את הליכת העם אלא בתיאור ההמשכיות של מתן המצוות, כלומר מתן תורה. התורה ניתנה בהר סיני ובמדבר שבא אחריו.
גם כשחוזרים אל תיאור מעמד מתן התורה בהר סיני יש למדבר מקום מרכזי: "בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר". נראה פה שאזכור המדבר אינו רק פרט טכני אלא משהו מהותי יותר שכדאי להבינו על הקשר המהותי שיכול להיות בין המדבר והתורה
ידוע הרעיון הקשור במוכנות האדם לקבל תורה כקשור בתכונת המדבר. במסכת עירובין נד: "אמר רב מתנה: מאי דכתיב וממדבר מתנה – אם משים אדם עצמו כמדבר זה, שהכל דשין בו – תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו – אין תלמודו מתקיים בידו". המדבר הוא מקום הפקר, מקום שנגיש לכולם, מקום ללא חציצות וחומות, מקום שאין עליו בעלות שגידרה ושמרה עליו. הוא מקום פתוח ושווה לכל נפש ולכל התרחשות. האדם צריך לעשות עבודה בכיוון הזה כדי לקבל תורה. אנחנו מתפללים: "ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך". כדי לקבל תורה נדרשת הקשבה למה שהיא מביאה, מילים ורוח וכוונה. זה מפגש עם דבר אחר שדורש את צמצום העצמי שלי כדי להגיע למפגש עמוק ומשמעותי שיאפוף את כולי. לכן אולי דווקא משה "העניו מכל אדם" הוא המוריד את התורה אל הארץ.
אבל גם בתורה בעצמה יש דמיון למדבר, יש קשר עמוק אל המרחב הבלתי מיושב הזה. בספרי במדבר (קרח,קיט): " שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו, הרי כתר תורה מונח כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחים הייתי זוכה בהן ונוטלן הרי כתר תורה לכל באי העולם שכל מי שזוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזכה בכולם". המלכות והכהונה נתונות בידיים מיוחסות, שייכות מראש לפלח מסוים, אבל התורה נתונה בידי כל מי שרוצה ללומדה ולשומרה. כל מי שרוצה להתחיות ממנה מוזמן ממש כפי שהמדבר הוא הפקר, היא שייכת לכולם.
בעצם ישנו קשר בין שני הרעיונות, התורה, המדבר והאדם חולקים תכונה מהותית משותפת וגבוהה. כולם מבטאים משהו מתכונה א לוקית המאפשרת לכולם לחסות בצילה, המכלילה את כולם תחת הנהגתה. זו תכונה שקשה מאד ליישם אותה במרחב המיושב שבו קיימת בהכרח הבעלות ולעיתים מזומנות גם המאבק. מאבק מעמדי או מאבק כלכלי, מאבק על הידע או על ההנהגה. זמן קבלת התורה רוצה מאתנו להיות כמדבר. להניח את המאבקים האנושיים הללו, של העולם הזה ולחזור לנקודת האפס שבה כולנו עומדים כברואים שווים לפני ה' ומקבלים ממנו תורת חיים.
שבת שלום