"תורה כגחלי אש" בהתבוננותו של רבי נחמן על פרשת השבוע
עד כמה התורה מתחדשת? מה מקור ההשראה שמאפשר התחדשות בתורה? ומהם היחסים שבין הצדיק המחדש בתורה לבין תלמידיו? את השאלות האלו ועוד רואה רבי נחמן בתוך הפסוקים הראשונים של פרשת השבוע.
רבי נחמן לא אומר את דבריו כפרשנות לפשט הפסוקים אלה כרובד הדרש הנמצא מעבר לפשט. אל הדרש הזה הוא מגיע מתוך העקרון שכשהוא לומד הוא מקשיב לפסוקים כמדברים אליו ועליו. הפסוקים הופכים להיות דוגמה מסוימת לעקרון רוחני שמתגלה בעולם בצורות שונות בכל דור, והתיאור בתורה הוא גילוי של העקרון כדי שנוכל לראות אותו גם במישורים שונים.
בפתיחת דבריו מתאר רבי נחמן את המבנה הרוחני שהוא הרקע להתרחשות:
בכל דור יש צורך בהתחדשות של התורה, התחדשות שלא קשורה לשינוי בהלכה או במנהג, אלא התעוררות חדשה מתוך ההקשר של הדור הנוכחי שתתן פשר חדש לעצם התנועה של עמידה נוכח פני ה'. כדי שהתורה תתחדש לא צריך המונים אלא אחד שנמצא בדור, חי אותו מבפנים ומחפש בכל ליבו את הדרך לעבודת ה'. היחיד הזה צריך שדבריו יהיו "כגחלי אש" כלומר שהדברים בוערים בו, והבערה הזאת מייצרת לעיתים קושי של עימות מול הדור או מול היכולת לחבר את התורה אליו מתוך הקושי הזה נולדת אצל אותו יחיד תודעה חדשה שמאפשרת עמידה נוכח פני ה' משמעותית ועמוקה. אחרי שאותו יחיד הוריד תודעה חדשה, התודעה הזאת הופכת להיות מים חיים שמשקים את כל הדור הצמא וממלאים את צרכיו הרוחניים.
את ההתרחשות בפסוקים מסביר רבי נחמן כהתרחשות שבה עם ישראל מגיע למדבר צין שזה רמז להצטננות ההתלהבות והרוח שבעקבותיה מגיע יובש וחוסר במים. משה רבנו אמור להוציא לעם מים מהסלע אבל יש מחלוקת שנובעת מהעדר ההתלהבות והחידוש. רבי נחמן אומר שמשה מכה בסלע וזה אומר שהוא בא בכח הסמכות והמסורת שבידו אבל לא מדבר מספיק עם דורו ולכן הוא התורה שהוא מחדש לא נובעת מתקשורת בין הדור לבינו ואין בה את היכולת להביא התלהבות ואנרגיה מחודשת לדור .
רבי נחמן בתיאור הסוער הזה מתאר לנו את התנועה של לימוד התורה ושל הרב המלמד תורה לא כתנועה פשוטה של העברת תכני הלימוד כמו שהם אלא כתנועה רבת תהפוכות שנובעת מהקשבה לתורה, הקשבה לדור, ויצירת תנועה בוערת של התחדשות כתוצאה מהצורך לגשר על הפערים אותם חווה הצדיק בתוכו אחרי ההקשבה הזאת.
גם כאשר אין לנו צדיק ספציפי לצפות ממנו שיעשה את התהליך עבורנו יש בדברים האלה של רבי נחמן דרך התבוננות שיכולה לעודד אותנו לחיות את האש שבתורה, האש נובעת מהקשיים והעימותים בין רוח הדור לבין המסירות לדבר ה' והיא עלולה להיות קשה ומייסרת.
הרצון להתמסר אל האש הזאת נובע מתוך הבנה שהיא מביאה בסופו של דבר למים חיים שמהם ניתן לשתות ולהרוות את הצימאון שלנו ושל סביבתנו.
להרחבה עיינו בתורה כ' בליקוטי מוהר"ן ובעמודים 235-246 בספר שיעורים על ליקוטי מוהר"ן של הרב שג"ר חלק א'