פרשת ויצא- הרבנית כרמית פיינטוך

חלום סולם יעקב חוזר ומתפרש, חוזר ומקבל משמעות בכל שנה ושנה. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכים עולים ויורדים בו. זו תמונה עשירה שיש בה עניין וסוד.

'דגל מחנה אפריים' הוא ר' משה חיים אפריים, נכדו של הבעל שם טוב, מוסיף את פרשנותו:

"יש בכאן סוד גדלות וקטנות כידוע בשם אא"ז זלה"ה כי החיות רצוא ושוב. ואי אפשר לעמוד על מדרגה אחת תמיד רק עולה ויורד. והירידה היא צורך עליה כשנותן על לב ויודע ומרגיש זה שהוא בקטנות ומתפלל אל ה', על דרך "ובקשתם משם את ה' אלוקך ומצאת". וזהו "משם"- ממקום שהוא שם".

בעל הדגל מחנה אפריים, רואה את התמונה הזו של עליית וירידת  המלאכים כתמונה המבטאת ומסמלת את התנועה שבין גדלות לקטנות או בין רצוא לשוב. גדלות היא מצב שבו אדם חש ומבטא את כוחותיו בצורה מלאה, יש בו איזו אינטנסיביות של כוחות פנימיים והוא מסוגל להיות בתוך הסיטואציה ולהביא את עצמו ואת עוצמתו למימוש. קטנות היא כמובן התנועה ההפוכה, בה אדם מוצא את עצמו עם פחות ביטוי, פחות יכולת או פחות רצון ועניין להיות בתוך הסיטואציה ולבטא בה את כוחותיו. ניתן לכנות את המצבים הללו גם עליה וירידה ותנועת המלאכים על הסולם מבטאת את שניהם. יש פה הנחה שכל אדם וגם כל חברה או ציבור, חווים ומכירים את שני המצבים הללו ופוגשים את עצמם לעיתים בגדולה ולעיתים בקטנות, ברצוא המבטא את הרצון והריצה או בשוב המבטא את הנסיגה והישיבה. לא ניתן לעמוד על מדריגה אחת תמיד, החיים מצויים בתנועה תמידית שבין גדלות לקטנות.

אבל יש פה יותר מתיאור המציאות, יש פה ניסיון להעריך אותה וגם לתת בה משמעות.  הירידה הוא צורך עליה. כלומר הירידה, הקטנות, אינה עומדת בפני עצמה, עצם קיומה יכול להביא לגדלות. הדבר הזה דורש הסבר והבנה כדי שלא יהיה עוד סיסמה ריקה שיש בה איזו אשליה יפה ותו לא.  כולנו רוצים למצוא את עצמינו במצב של גדלות, מלאי רצון, כוחות  וביטוי. בכולנו יש גם רתיעה טבעית ממצב של ירידה וקטנות, מצב שיש בו חסר וערעור, פקפוק ומפגש עם חולשה או חוסר וודאות. אבל חוסר הרצון למפגש עם הקטנות הוא פספוס כי במפגש הזה טמון פוטנציאל גדול לגדלות ולעליה.

זה אינו קסם ולא קורה מאליו, זה דורש פעולה: "כשנותן על לב".  אדם צריך להכיר ולבנות מקום בנפשו הנקרא על לב. זה מקום עמוק שיש בו שאלות ותהיות, בקשות ותפילות הנובעות מתוך הקטנות שהוא חש בה. העלייה והמלאות הן התכלית אבל המלאות הופכת לפעמים להיות הנקודה העיוורת שלנו שבה אנחנו מסרבים לראות את המוגבלות האנושית. העלייה עלולה להפוך למכשול שלא מאפשר פניה אל ה' בתפילה.

אבל יש פה מרכיב נוסף וחשוב: "ובקשתם משם", ממקום שהוא "שם". המילה 'שם' מבטאת זרות, זהו המקום שבו אינני ב"כאן" שהוא המקום הביתי המוכר והנעים. 'שם' הוא המקום שאני לא רוצה להיות בו, המקום הדחוי, מקום הירידה והשפל. הבקשה והתפילה יכולות לנבוע מן המקום הזה בלי פחד ורתיעה ממנו ובעיקר מבלי התכחשות אליו. הרבה פעמים נדמה לנו שהתפילה נובעת מהמקום שבו אנחנו רק "צדיקים", המקום הגבוה שבו מצויה אלוקות. המילה משם מכוונת אותנו אל המקום שבו נמצאים באמת ולא איפה שצריך להיות או היכן שאנו רוצים להיות. זהו המקום הכנה והריאלי שמתוכו גם צומחת הבקשה, מקום שאינו מאחז עיניים ובו מצוי פוטנציאל.

מקווה שידבר אל ליבכן בשבוע הקשה והמורכב שהיה לנו כמעט מלחמה, כמעט ראש עיר, כמעט ממשלה נופלת.. דורש אמונה גדולה שירידה צורך עליה.

ובעיקר היכולת להתפלל על זה, לעשות מקום על לב.

שבת שלום, כרמית

(נכתב בהשראת הספר אם רץ לבך/ אלחנן ניר)

 

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest

עוד בקטגוריה

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו