פרשת בשלח- להפסיק להתלונן ולקחת אחריות- הרב מאיר נהוראי

רגע של השראה גדולה היה בעת שנקרע הים, ובאמצעותו הגיעו ישראל לאמונה גדולה בהקב"ה ובאמון גדול במשה מנהיגם.  חז"ל הפליגו בגדלותו של הדור, שזכה להגיע למעלה הגבוהה מנבואה: " שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח פרשה ג).  העם כולו, על גווניו השונים ראו כבוד יוצרם לא במראה ולא בחלום. אולם, לאחר  שפסקו קולות התופים והמחולות, מגיעה סדרה של תלונות, שהולכת ומתעצמת ככל שחולף הזמן. בהגיעם למרה נאמר (טו, כד)  "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה". מאוחר יותר נשמעה תלונה נוספת בעוצמה גבוהה יותר, שמופנית אל משה ואהרון כאחד: "וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר" (טז,ב)  גם ירידת המן  לא הצליחה להפיג  את תחושת המרירות ומיד מופיעה התלונה הבאה: "וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה"(שמות יז,ג). כאשר היו על הים  שרו וחלמו על ארץ ישראל והמקדש  והנה לאחר, שהים שב לאיתנו החלום נגנז ובמקומו באות התלונות. גם מערכת היחסים שבין משה לישראל  השתנתה לאחר קריעת ים סוף.  מיד לאחר שיצאו ממצרים בזמן, שהמצרים רדפו אחריהם זעק העם לעזרה ואף התלונן בחריפות: " וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר" משה נמנע מלכעוס על העם להיפך, הוא משיב להם בצורה ישירה ומעודד את רוחם:" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת  ה' …". משה הפגין קור רוח כלפי העם וחיזק את רוחם. אך לאחר קריעת ים סוף נראה שמאבד משה את סבלנותו. בשעה שהם מתלוננים הוא אינו עונה להם במישרין ואף לא מעודד את רוחם  אלא מחליט לזעוק לפני ה'. לא רק שאינו מנסה להרגיע את העם להיפך הוא מבקר אותם. שיאו של הנתק בין העם למשה  מתרחש בתלונת המים. העם מתלונן ומשה מבקר אותם קשות:  "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי …". תלונת המים הביאה לשיאה של המתיחות בין משה לעם. האירוע הקשה ברפידים יצר הד רב וזו הייתה שעת הכושר לפתיחת מערכה נגד ישראל. עמלק זיהה את ההזדמנות וחשב שזה הרגע הנכון לתקיפה  וכפי שמפרש הספורנו: " ויבא עמלק. לקול מריבה וצמאון".   אולם דווקא המלחמה הזו הצליחה להוציא את העם ממשבר חריף. משה לוקח מנהיגות וסוחף את העם אחריו. זו הייתה מלחמת השחרור של העם מתפיסה עצמית של עם עבדים שנָס על נפשו ונזקק לנִיסִים שיצילוהוּ מרודפיו. בהחלטה מנהיגותית, ללא ציווי אלוקי מפורש, חל מהפךְ. בני ישראל קמוּ, נלחמוּ וניצחו את עמלק. מעבדים הם הפכו לאדונים לגורלם. זוּ הייתה מלחמת הבכורה של בני ישראל כעם.  משה מורה על יציאה למלחמה, בוחר מפקד צבאי, שיוביל אותה ומפיח רוח לחימה בעם. משה אינו מנהל את המלחמה לבדו אלא נעזר בשותפים – אהרון וחור. יהושע נבחר להיות הרמטכ"ל של המבצע ובוחר את הלוחמים בדיוק כפי שפקד עליו משה. סודה של המערכה זו שמשה מפעיל את העם ובכוחות משותפים הוא מצליח לגבור על עמלק. המסר שניתן ללמוד מהתקופה הראשונה של עם ישראל במדבר, שכאשר העם היה שקוע בתלונות ולא נתנו אמון במערכת הם נטרלו את עצמם ושקעו במשבר. רק בזמן שהחליטו, שיש להסתכל למעלה לראות את ידיו של משה מנהיגם ולשעבד את לבם לאביהם שבשמים נצחו. גם כיום שאנחנו יושבים בארץ ישראל במדינה מפותחת וחזקה יש צורך להשקיע גם בחזון להסתכל למעלה ולא להיות שקועים חלילה רק במציאות היומיומית האפרורית של הקיום הרגיל. לראות את צדדיה הטובים של המדינה ולא להתמקד במגרעותיה.

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו