פרשת בהעלותך- ענו מכל אדם

ענו מכל האדם

איש אחד בא לפני ר' בונם מפשיסחה ושאל אותו: "הנה תמיד בורח אני מן הכבוד ואף על פי כן אין הכבוד רודף אחרי. היכן האמת שבדרכי חכמינו? השיב לו ר' בונם: "מתוך שאלתך משמע, שבשעה שאתה בורח מן הכבוד הרי אתה פונה מדי פעם בפעם לאחוריך, לראות אם הכבוד אחריך, ממילא כשהכבוד רואה שאתה פונה אליו, הריהו סבור שמתכוון אתה לרדוף אחריו ומיד הוא מפנה עורף ובורח מפניך.."" (מעיינה של תורה)

בזמן שמשה מותקף על ידי מרים ואהרון בוחר הוא לשתוק ולא להגיב: " ר' נתן אומר אף בפניו של משה דברו בו שנאמר וישמע ה' והאיש משה עניו מאד אלא שכבש משה על הדבר ". (ספרי במדבר בהעלותך פיסקא ק). קולו של משה נשמע רק כאשר זעק והתפלל לפני ה' לרפואתה של מרים אחותו. האיפוק והסובלנות שגילה משה לביקורת הקשה מאחיו זו עדות נאמנה לענוונותו. אולם, למשה נכונה משימה קשה יותר, כיצד יכתוב על עצמו בשעת כתיבת התורה, את הפסוק המעיד שהוא העניו מכל אדם ?. משה החליט להחסיר את האות יו"ד וכתב ענו (במקום עניו). אור החיים מסביר את חסרונה של האות יו"ד ומבסס את הסברו על אשר התרחש בשעה שקרן עור פניו של משה, בשעה שירד מההר. המדרש שמות רבא (מז,ו) שואל מהיכן נטל משה את קרני ההוד ועונה: "עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קמעא והעבירו על ראשו ונעשו לו קרני הוד" מסביר אור החיים, שהדיו שנשתייר בקולמוס הוא בעקבות כתיבת המילה ענו ללא האות יו"ד. משה לא היה יכול לסרב לכתוב את הפסוק אבל בקש לשנות. משה בכנותו הגדולה אינו מאמין שהוא עניו. מפאת אותה ענווה אמתית של משה קרנו פניו עד כדי כך שגם אז "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו". דומה שלאור דבריו של אור החיים ניתן להבין את הסיפא של הפסוק: "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" . לאחר שתיקתו של משה נוכח דבריהם של מרים ואהרון, הקב"ה מוכיחם וטוען להגנתו של משה. הקב"ה אומר למרים ואהרון שדרגתם נמוכה יותר. בעוד שלכל הנביאים מתגלה הוא בחלום, הרי שההתגלות למשה היא פנים אל פנים. ברצף הקיים בין האנושי לאלוקי משה מצוי הכי קרוב להתגלות האלוקית מכל נביא אחר. וכך מתאר הרמב"ם: "כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו, משה רבינו אינו כן- אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת".

אם כן, דווקא משה שהתקרב לאלוקי יותר מכל אדם אחר יכול להכיר יותר מכל בן אנוש את אפסיותו של האדם . משה הוא העניו מכל אדם אשר על פני האדמה דוקא משום שהוא הקרוב ביותר להקב"ה מכל האדם. ככל שאדם יודע יותר הוא גם מודע לכמה שאינו יודע, ככל שקרוב הוא לה' יודע כמה הוא משול כחרס הנשבר. רק מי שיודע שכל מעשיו בעולם תלויים בסייעתא דשמיא מיוחדת מכיר ויודע במגבלותיו. ברגע שיחשוב האדם את עצמו כשווה בין שווים ולא כחשוב יותר, יכיר בערכו האמתי ובתנאי שלא ישים את עצמו במרכז ולא יבקש תהילה וכבוד וכך גם ירגיש בן חורין. אולם אם יחפש אדם את הכבוד ויהיה מעונין לחוש תחושה של ערך וכבוד אצל הבריות עלול הוא להרגיש מיוסר ולהיות בחוסר שקט מתמשך. אסור להתרפק על מחמאות יום יומיות רק בריחה מהכבוד שפרושה, התנתקות מהכבוד שהעולם הסביבתי נותן לנו יאפשרו לאדם שקט נפשי, שאף בשעה שנעלב יידע להיות סבלן כלפי החברה. זו היתה מדרגתו המיוחדת של משה.

 

.

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו