פרשת צו- כחרס הנשבר

כחרס הנשבר

בשלושה מקומות בספר ויקרא מתייחסת התורה לדרך טהרתו של כלי חרס מטומאה או לדרך הכשרו מאיסור. בפרשתנו נאמר, שכאשר מבשלים את קרבן החטאת בכלי חרס דינו שבירה – ' וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם' (ו,כא) הסיבה לכך , שבשעת בישולו של קרבן החטאת נבלע טעמו בדפנות הכלי. לאחר זמן היתר האכילה של הקרבן הטעם שנבלע בעת הבישול בכלי מוגדר כ"נותר" שאסור באכילה. בעוד שכלי מתכת ניתן להכשירו בשטיפה ומריקה הרי, שכלי חרס אין לו תקנה אלא בשבירתו. כך גם דינו של כלי החרס בהקשר לטהרתו. בשעה שנפל לתוכו שרץ נטמא הכלי: ' וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ' (יא,לג) . וכן בשעה, שהזב נוגע בתוך כלי החרס עצמו הרי הוא מטמאו: 'וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם' (טו,יב) . גם האופן שכלי חרס נטמא שונה משאר הכלים. כלי חרס נטמא אם השרץ נכנס לתוך חלל הכלי אעפ"י שלא נגע בכלי ובלשון חכמים – הכלי נטמא מאוירו (תוספתא כלים ו,ב) . כלי חרס אינו נטמא אם השרץ נגע בדפנותיו מבחוץ ובלשון חז"ל: 'אינו נטמא מגבו'. כך גם דרך טהרתו או הכשרו. בעוד שבשאר הכלים קיימת אפשרות לטהר את הכלי באמצעות הגעלה או ליבון כל כלי לפי שימושו הרי, שכלי חרס לא ניתן להכשירו או לטהרו אלא שבירתו זו טהרתו, או בלשונם של חכמים: כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם (פסחים ל ע"ב) . רבי אפרים מלונשיץ בפירושו 'כלי יקר' על פרשתנו משווה את החטאת שבושלה בכלי חרס לאדם החוטא וזו לשונו (ו,כא):

"ועל צד הרמז קרוב לשמוע, שטהרת הכלים יש להם דמיון לטהרת החוטא המקריב חטאת, כי כמו שהכלים יש מהם שבולעים הרבה מן האיסור ולא יוכל לצאת על ידי שטיפה ואין להם תקנה כי אם בשבירה, ויש מהם שאינן בולעים הרבה מן האיסור ויש להם תקנה בשטיפה, כך יש לך אדם חוטא שבולע הרבה מן האיסור וקשה לו לעזוב ההרגל ואין לו תקנה כי אם בשבירת לבו … על כן כתבה התורה דין הכלים אצל החטאת, לומר לך שבזמן שאין זבח ומנחה אז טהרת החוטא כטהרת הכלים, כי כל עם הארץ נמשל לכלי חרס ואינו יוצא מידי דופיו כי אם בשבירת לבו"

כשם שכלי חרס שבושל בתוכו חטאת מוכשר רק בשבירתו כך האדם החוטא מתכפר בשבירת הלב. יש צד השווה בין החרס לבשר ודם. הקב"ה יצר את האדם מאדמה ונפח בתוכו נשמת חיים, כך גם כלי חרס יסודו מהאדמה והקדר מייצר מהחרסית עיסה גמישה שבאמצעות חום גבוה החומר מתקשה והופך לכלי שיש בו צורה – כחומר ביד היוצר. וכך גם בשר ודם "וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ". (ישעיהו סד,ז). אדם משול כחרס הנשבר, וכשם שטהרתו של כלי החרס בשבירתו כך האדם נטהר מחטאו בעת שנשבר לבו. לדעת רבי יהושע העולם נברא בניסן ובכלל זה האדם. תקופת התחדשות העולם הוא זמן של חשבון נפש. בימים אלו אנו מנקים ומצחצחים את הבית, מגעילים ומלבנים את הכלים למעט את אותם כלי חרס שאין להם תקנה אלא בשבירה. ברגעי בדיקת הבית מחמץ יש גם לבדוק את עצמנו בטרם שנשב יחדיו לליל סדר משפחתי . נכון שלקראת התכנסות משפחתית בליל הסדר שיכולה להתלוות במתחים וברגישויות נערוך בדיקה פנימית, שתכלול גם שטיפה ומריקה אבל גם תהליך של שבירת לב וכבר לימדנו הרב מקוצק: שאין שלם יותר מלב שבור.