לדברי המדרש אברהם היה ראוי להיות ראשון הנבראים. אולם עלה חשש, שאם יחטא לא יהיה מי שיוכל לתקן ולכן האנושות החלה מאדם הראשון. אברהם איש החסד, ראשית ההופעה האלוקית בעולם, הגיח לעולם רק אחר שהעולם התפתח ועבר שלבים ראשונים בתהליך ההשתכללות. לאחר דור המבול ודור ההפלגה החל העולם להשתכלל מבחינה מוסרית. זו התקופה הראויה שבמהלכה הופיעה נשמתו של אברהם. לדברי המדרש, מעלתו של אדם הראשון הייתה קטנה מזו של אברהם, הגדול שבענקים. גדולתו של האדם הראשון באה לו מן המוכן, לא מתוך התמודדות עם עצמו או עם סביבתו. וכאשר נדרש האדם להתמודד עם קשיים הוא נכשל וחטא. לעומתו, אברהם אבינו נולד בסביבה אלילית ובזכות מאמציו הכבירים להשגת האמת הצליח באומץ רב לשבור מוסכמות, ולסלול דרך של צדק בעולם. הקב"ה חשש שמא, אברהם יחטא ולא יהיה מי שיוכל לתקן. לכן העדיף שיחיה אברהם בדורות מאוחרים יותר. אברהם אבינו, בן לעובדי גילולים, איננו פועל מכח מסורת ומרציפותה של מורשת. אין לו אילן יוחסין להתלות בו, ואין לו דרך סלולה שכל שנותר לו הוא להמשיכה. אברהם כובש דרך לעצמו. רבי אלימלך מליזנסק כותב (נועם אלימלך פרשת לך לך)
"דהנה יש שהוא צדיק מחמת זכות אבותיו או מחמת שהוא תמיד בין הצדיקים. אבל באמת צריך האדם, שלא להשגיח על זה הן הצדיק בן צדיק לא ישגיח על זכות אבותיו לאמר, שזכות אבות יעמוד לו ולא יתאמץ בעבודת הבורא מחמת זה לא ישגיח על זה רק צריך אימוץ וחיזוק גדול בעבודתו יתברך, והן הצדיק שאינו בן צדיק אל יתיאש עצמו לאמר מאחר שאין לו זכות אבות לסייע לא יוכל להגיע לעבודת הבורא יתברך"
זכות אבות אליה וקוץ בה מחד, אדם עלול להתרפס על ייחוסו ופחות להשתדל ולהפעיל את כוחותיו האישיים. מאידך, מי שאין לו ייחוס עלול מראש להתייאש ולהימנע משאיפות רוחניות. ר' אלימלך מזכיר לכולנו כי אברהם אבינו היה בן של עובדי עבודה זרה. ואף על פי כן, זכה אברהם לייסד אומה ולהגיע מכח עצמו אל ההכרה השלמה בבורא עולם גם ללא ייחוס משפחתי. הכל החל מנקודת המבט המיוחדת של אברהם בשעה שהבחין בבירה הדולקת, ושאל מי מנהיג הבירה. גדולתו של אברהם היתה בחיפוש עז לגלות את רזי המציאות שחי בתוכה. הוא היחידי בדורו ששמע את קולו של הקב"ה. התמסרותו למשימה נתנה לו את הכלים ללכת אל הבלתי נודע. כשם שהקב"ה הכניס את האדם לגן עדן לעבדה ולשומרה, כך אברהם הגדול שבענקים נכנס לארץ ישראל לעובדה ולשומרה. בעוד שהאדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה נצטווה לשמור על הקיים ולהימנע מאכילה מעץ הדעת הרי שאברהם שהוא איש החסד והנתינה מבין שתפקידו ללכת ולהתקדם ולא רק להישאר במקום ובלשונו של השפת אמת: "כי אדם נקרא מהלך וצריך לעולם לילך ממדריגה למדריגה ולצאת מן ההרגל והטבע". כך נולד אברהם שממנו חוצבנו ובלשונו של הנביא ישעיהו (נא, א – ב) : "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהו..".