פרשת משפטים- סחר באיברים

 רוב החכמים סוברים, שמדובר בתשלום לנחבל וכפי הכתוב במכילתא דרבי שמעון (כא,כה): '…אף כאן שבתו יתן ורפא ירפא. או יכול אף נפש תחת נפש ת"ל ולא תקחו כפר לנפש רוצח (במ' לה לא) לנפש רוצח אי אתה לוקח כפר אבל אתה לוקח כפר לאיברים'.

מדרש זה הוא התשתית לניסוחו הייחודי של הרמב"ם  בהגדרת תשלומי חבלה. לדעתו, היה ראוי לפגוע באיבריו של החובל בגין חבלתו אלא, שאין אנו מעוניינים לפגוע בו פיזית ולכן עליו לשלם כופר  ובלשונו הל' חובל (א,ג):

'זה שנאמר בתורה כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אינו לחבול בזה כמו שחבל בחבירו אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כמו שעשה ולפיכך משלם נזקו, והרי הוא אומר: ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לרוצח בלבד הוא שאין כופר אבל לחסרון איברים או לחבלות יש כופר.'

שתי שאלות חשובות ומכריעות עומדות לפנינו ביחס לתרומת כליה. האם מותר להסתכן על מנת לתרום איברים להצלתו של החולה? והאם מותר  לתרום איבר לחולה תמורת תשלום לתורם ? רבנים חשובים ומרכזיים רואים בתרומת איברים מצווה גדולה.  רוב הפוסקים הסכימו שעל אף שקיימת סכנה בתהליך התרומה (הניתוח וההרדמה) הרי שמדובר בסיכון נמוך  ולכן מותר לתרום על מנת להציל את החולה. (עיינו: שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קעד ענף ד. הרב ח.ד. הלוי, אסיא, ד, תשמ"ג, עמ' 259-251; שו"ת חוות בנימין ח"ג סי' קט  שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' פב אות ה). אולם אליה וקוץ בה, לאחר שנפתחו שערי היתר לתרומת כליה אנו עלולים להיחשף לתופעה מסוכנת של  סחר באיברים. הלכתית צריך לפצות את התורם על הפסדיו כתוצאה מהתרומה. עלות האשפוז, תשלום ימי העבודה, הבראה ועוד. אולם הבעיה  מתמקדת בסחר של האיברים. זו תופעה, שעלולה להפוך את תרומת האברים מחסד גדול לפשע  ענק. מתן רשות לסחור באיברים עלול להוות פתח לניצול של חלשים בידי חזקים. העשיר יממש את יתרונו הכלכלי וילחץ על העני לוותר עבורו על חלקים מגופו, גם רק כדי לשפר איכות חיים ולא כדי להציל חיים. כאשר אדם  חובל בחברו, קובעת התורה 'עין תחת עין'. לפי פשוטו של מקרא, מדובר בהוצאת העין מגופו של החובל. עם זאת, כפי שראינו חכמי ישראל הסכימו להלכה שלא מדובר כאן בהוצאת העין של החובל, אלא שהתורה מחייבת אותו לשלם מכספו. עימנואל לוינאס, מגדולי הפילוסופים של הדור האחרון הסביר, שהתורה  בחרה לנסח את עונשו של החובל בניסוח נוקב –  'עין תחת עין'  משום שהיא מבקשת להדגיש את הסכנה שטמונה בתשלום כספי עבור איבר חבול. העשיר יכול בקלות לשלם בעבור השִניים השבורות, העיניים המנוקרות והרגליים הקטועות של כל הסובבים אותם. לפגיעה ולפצע יש עכשיו מחיר עובר לסוחר, מעתה העולם עלול להיות שייך לחזקים, שכן ניתן להמיר  ייסורים בכסף. אסור ליצור תלות בין בעל ממון עשיר לעני ודל שלא חס על איבריו ומוסרם לכל דורש ומבקש. בעתיד אנו אף עלולים למצוא כנופיות שגובות דמי חסות עבור האיברים או סוחרים שיגבו עמלות שמנות תוך ניצול תמימות וחוסר ידע של חסרי ישע. הבעיה עלולה להתפשט ולהיות בעיה כלל עולמית, כאשר  מדינות העולם השלישי יהפכו ל"בנק איברים" עבור תושבי המדינות העשירות וילדיהן ינוצלו גם למטרה זו. התורה זועקת "עין תחת עין" כדי לומר לנו ,שהכסף לא יענה על הכל. עלינו לאמץ את קולות האזהרה של התורה – עין תחת עין ולמנוע מציאות שבה איבר מן החי יהיה שווה כסף. לכן צריך מצד אחד לשמור על פיצוי הולם לתורם ומאידך, לסתום כל פרצה שעלולה להביא גורמים שיהפכו את המצוה הגדולה הזו לפשע חברתי, לפיו איברי אדם יהיו מטבע עובר לסוחר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });