דמותו של יעקב מלווה אותנו בחלק גדול ומהותי בספר בראשית. ניתן לחלק את תקופת חייו של יעקב לשני חלקים מרכזים. בתחילת חייו נאבק יעקב על עתידו וחייו הפרטיים. הוא שומע לאמו ולוקח את ברכותיו של עשו במרמה, הוא בונה את ביתו תוך כדי משא ומתן עם לבן, ובהגיעו לארץ מתפייס הוא עם עשו. המכנה המשותף לכל המאבקים, שהם נערכו בין יעקב לאויביו החיצונים – לבן ועשו. בחלק השני לאחר פטירת אשתו רחל, נדרש יעקב להתמודד עם סוגיות משפחתיות מורכבות. הוא מתמודד לבד עם חינוך הילדים, שהרי רחל נפטרה ולאה נעלמת מהבימה ואינה מוזכרת עוד בכתובים. אם כן, התיאור על בדידותו של יעקב במעבר יבק – 'ויוותר יעקב לבדו' אינו מתרחש רק שם באותו הלילה אלא גם לאחר פטירת רחל. בדידות זו ליוותה אותו עד סוף ימיו. האווירה בפרשתנו היא אווירה טראגית של תככנות ומזימות. מערכת יחסים שקרית, ששיאה היא במכירת יוסף. טבילת כתונת הפסים בדם מעידה יותר מכל את שפל היחסים שבין האחים ליעקב ובינם לבין יוסף. הרמב"ן מפרש את מטרתם המרכזית של האחים בהבאת כתונת פסים ליעקב אביהם: ' וכל זה להתנכר בענין, כי אם שתקו היה חושד אותם לאמר אתם הרגתם אותו כי ידע קנאתם בו'. כלומר האחים מניחים, שיעקב מסוגל להאמין, שהם רצחו את יוסף בעטיה של קנאה נוראית. חוסר האימון בין יעקב לבניו החלה עוד קודם לכן במעשהו של ראובן לאחר פטירתה של רחל. 'וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל'. גם אם ראובן רק בלבל את יצועיאביו ולא חטא בגילוי עריות הרי, שמעשהו של ראובן הוא פגיעה באביו ובכל זאת יעקב שותק. שתיקתו של יעקב ניכרת גם בפרשתנו. לאחר שיוסף סיפר את חלומו לאביו ולאחיו. אמנם יעקב גוער בו אבל מצד שני הוא מבליג – 'וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר' רש"י מסביר שיעקב היה ממתין ומצפה אמתי יבוא אותו היום. יעקב אכן חשב, שהחלום אמתי ויבוא היום שיתגשם. ובלשונו של הספורנו: 'שחשב שיהיה החלום אמתי והיה מתאווה ומצפה שיתקיים'. שמירת הדבר היא הצפחחה להתגשמות החלום. אולם ניתן בכיוון אחר, שיעקב הסתפק בגערה קצרה ומעבר לכך הבליג ושתק. יעקב 'שמר' את כעסו ובחר להסתיר את זעמו ומחאתו על דבריו של יוסף. יעקב חושש מהעצמת השנאה והיריבות במשפחה. יעקב בשנותיו הראשונות התמודד עם עשו ולבן אולם התמודדויות אלו היו פשוטות עבורו יותר מאשר ההתמודדות עם המשפחה כולה לאחר מותה של רחל. המתח במשפחתו היה עצום ויעקב חשש מאד מקרע בתוך המשפחה. ההבלגה לראובן מתמשכת עד רגע הפרידה. וברוח זו מסביר הספרי (דברים פסקא כ'): 'בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו – כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי'. יעקב נדרש להתמודד עם סכנה המאיימת לקרוע את המשפחה. רק מתוך המשפחה תוכל לצמוח האומה. לכן נאלץ יעקב כמה פעמים לכבוש את כעסו ולהסתפק בשתיקה רועמת על מנת לשמור על ליכודה של המשפחה.
השבת היא גם ערב חנוכה ויתכן שהדברים קשורים לחנוכה. ההידור במצות הדלקת נר חנוכה אינו בהכרח מתייחס למעשה ההדלקה עצמו, אלא לשותפים להדלקה. בחנוכה אנו מדגישים שחובת ההדלקה אינה מוטלת רק על האדם עצמו, אלא על הבית – 'נר איש וביתו'. לפי שיטת הרמ"א גם ההידור עצמו מתייחס לאנשי הבית ולדעתו כל אחד מבני הבית מדליק את הנר. מצד שני, מיקום ההדלקה אינו בטרקלין הבית או בפינת האוכל. אנו מוציאים את הנרות לרשות הרבים וכדברי הגמרא: "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ".
מצות הדלקת נרות מדגישה עבורנו את התלות של האדם במשפחתו. יכולתו של אדם להשפיע ולעשות מחוץ לביתו מותנית בתמיכה המשפחתית. תמיכה זו תבוא רק אם כל אחד מבני הבית יהיה שותף לאותו האור. נר חנוכה מזכיר לאדם את הצורך לאזן בין המשימות הגדולות לבין המשפחה. כך יעקב אבי האומה ידע, שישנם רגעים שיש להבליג גם שקשה על מנת לשמור על המשפחה כולה. ישנם רגעים שהשתיקה יפה ובמיוחד בתוך המשפחה.