רוב עצי הפרי מצויים בפריחתם וטרם הצמיחו פרות, ולכן בימי ניסן אנו מברכים את ברכת האילנות. ואולם עצי השסק למשל הוציאו את פריים, והפרות הללו מעתה קדושים בקדושת שביעית. נפרסם את ההלכות הנוגעות לכך, אולם אני מבקש לעסוק בסוגיה אחת שהיא בוערת עבורנו, בעלי הגינות.
אחת ממטרותיה הנשגבות של השמיטה היא להשמיט את בעלותינו מהקרקע. לכתחילה אין אנו זורעים בשנת השמיטה, אולם במטעים העצים ממשיכים לפרוח ולהוציא פרות. לכן אנו מצטווים להפקיר את היבולים כך שכולם יוכלו לקטוף פרות: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" (שמות כג, י).
ופוסק הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה קלד): "שצונו להפקיר כל מה שתצמיח הארץ בשנת השמיטה והפקיר צמחי אדמתינו כלם לכל אדם. והוא אמרו ית' (משפטי' כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה".
גדולי ישראל נחלקו האם התורה דורשת מאתנו שנפקיר, או שמא הקב"ה הפקיר את היבול ואין צורך בהפקר מפורש מבעל הבית. למעשה, מנהג נכון וטוב להפקיר את הפרות ולהודיע על כך לציבור. יש מקומות שאם נאפשר בהם כניסה לתוך הגינה אנו עלולים ליצור תנאים של 'פרצה הקוראת לגנב'. אין לנו שליטה על הנכנסים, וקל יותר להפקיר את הפרות ולאפשר לאנשים להיכנס ולקחת מהפרות.
לכן כדאי לנקוט כמה פעולות:
א. אפשר לתלות שלט על העץ: 'הפקר'.
ב. פרסום בלוחות מודעות.
קטיף הפרות
א. מותר לקטוף רק כמות קטנה, ורצוי בשינוי (ההנחיה רלוונטית גם לבעל הגינה) כדי להראות שאין אנו בעלי הפרות.
ב. הפרות הללו הם הפקר ופטורים מהפרשת תרומות ומעשרות.
ג. כדי להימנע מהפסד הפרות נפרט בהמשך את הכללים.
בשלב זה של השנה יש הזדמנות להצטרף ולהרגיש שמיטה אמתית מניחוח ארץ ישראל.