פרשת משפטים – שמיטה לחומרה

פרשת משפטים מלאה וגדושה במצוות הקשורות בעיקר להלכות נזיקין וממונות, אולם בשלהי הפרשה אפשר למצוא כמה מצוות הקשורות לחברה והקהילה. לאחר שהתורה מפרטת כללים אחדים הקשורים למערכת בתי הדין היא סוקרת שלוש מצוות הקשורות למוסר לאומי, והחיבור בין המצוות השונות מודגש בו"ו החיבור: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: והַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר".

המצוות הללו מתמקדות בקבוצות החלשות כמו גרים, עניים ועבדים, ונדון במצוות השמיטה, שהיא האמצעית מהשלוש. השנה השביעית ומצוותיה מוזכרות פעמיים בתורה: האחת בספר ויקרא: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה' שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה, א-ד). בספר ויקרא השנה השביעית נקראת שבת לה', והמשמעות היא שאדם אינו מעבד את האדמה ובכך מתחזקת תודעתו שהארץ היא של הקב"ה. במהלך שש שנים האדם זורע וקוצר ועושה בקרקע כבתוך שלו, אולם בשנה השביעית הוא שובת והקב"ה אחראי לתבואה; לכן יימנע האדם בשנה זו לקצור ולאסוף את התבואה כבכל שנה. המפגש הנוסף עם שנת השבע מתרחש בספר דברים בהקשר להשמטת החובות ולכן שנה זו נקראת בפרשה ההיא – שמיטה: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה' אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ" (דברים טו, א-ב).

אם כן, השנה השביעית כוללת רובד אחד השייך לתחום שבין אדם למקום, דהיינו שבת הארץ, שמשמעותה שהארץ היא של הקב"ה, והרובד הנוסף הוא חברתי הכרוך בהשמטת חובות והלוואות, שתפקידו צמצום הפערים כלכליים. אם כן, מה התכוונה התורה להדגיש או להוסיף בנוגע לשנת השבע בפרשתנו?

'והשביעית תשמטנה' – לשון השמיטה קשור לשמיטת כספים (אבן עזרא, ספורנו), אולם לפי פשוטו של מקרא דחוק לפרש כך (רמב"ן). רש"י מסביר 'תשמטנה מעבודת האדמה', וגם פירוש זה קשה שכן הניסוח המקובל על איסורי מלאכה הוא 'שביתה', בדיוק כפי שכתוב בנוגע לשבת. לעניות דעתי פרשתנו מתמקדת ברובד אחר של השנה השביעית; בעוד בספר ויקרא ודברים התורה עוסקת באיסורי המלאכה ובדין שמיטת כספים, הרי שבפרשתנו התורה מתמקדת בחיוב המוטל על האדם לוותר על בעלותו על הקרקע. "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" – במשך שש שנים האדם זורע ואוסף את התבואה כדרך הבעלים של השדה, אולם בשנה השביעית ישנה עזיבה ונטישה: "והַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" – ומטרת העזיבה היא שכולם יוכלו לאכול מן ההפקר, ובמיוחד: "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ".

השמיטה בפרשתנו מוסיפה נדבך חשוב לשביתת הקרקעות: בשנת השבע אנו שובתים ממלאכה כדי להכיר שהארץ היא של הקב"ה – שבת לה', אולם יש בשביתה זו גם שמיטה ונטישה של הבעלות שתאפשר לחלשים ליהנות מהיבול כמו כולם. לכן מיקום מצווה זו הוא ברשימת מצוות המתייחסות לחלשים – לעניים, לעבדים ולגרים.

היום אנו שומעים חדשים לבקרים את המושג 'שמיטה לחומרא' בהקשר לאכילת פרות המיובאים מחו"ל. זו טעות שיווקית~ איזו שמיטה לחומרה יש בקניית יבול נכרי?! אין שום התמודדות עם השמיטה באכילת פרות המיובאים מחו"ל. הניסוח הנכון לתופעה זו הוא שאפשר לומר שיש המעדיפים שלא להתמודד עם הערך החשוב של חקלאות יהודית בארץ ישראל וממילא עם מצוות השמיטה, ומעדיפים לקנות פרות חו"ל. שמיטה לחומרה שייכת לעולם החקלאי ולא לצרכנים. פירושה שגם במציאות כה שונה, שהחקלאות היא ענף כלכלי המוטל על כתפי יחידים מקרב האוכלוסייה, יש לשאוף לשמירת השמיטה. אנו משתדלים לשמור על שני ערכים גם יחד –'שש שנים תזרע את ארצך' (חקלאות יהודית) 'והשביעית תשמטנה ונטשתה' (הפקר היבול). האתגר מורכב וקשה, אבל בכל שמיטה יש להתקדם בהשגת היעד וליצור מצד אחד שבת לה' ומצד שני הפקרת היבול למען החברה. מי שבידיו שטח קטן ועצים מעטים יכול להשיג זאת ביתר קלות ולהימנע מהיתר מכירה, ומי שמחזיק שטחים גדולים וההיקפים הם עצומים צריך לשאוף לשמירת שמיטה בלא היתר מכירה לפחות בחלק מהשטחים. כל מי שמשתדל בכך הוא מחמיר ובוודאי שבמידת הצורך נכון וראוי לסמוך על היתר המכירה. אם כן, שמירת השמיטה לחומרה היא אתגר חקלאי ולא אתגר בעבור הלקוחות. נתפלל ששנת השמיטה תעצים את אמונתנו בבורא עולם ותחנך אותנו להיות רגישים לחברה כולה ובכללה לעניים ולאלו שחייהם קשים.

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });