פרשת וישלח – הכרת הטוב לדבורה המינקת

פרשתנו עמוסה וגדושה באירועים מרגשים ומשמעותיים, ובכל זאת דווקא בשעה שיעקב נמצא בבית אל ומקבל את ברכת ה', מספרת לנו התורה על קבורת דבורה, מינקת רבקה, באלון בכות: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹקים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת". מדוע כה חשובה עובדה זו עד שנכתבה באמצע פרשייה העוסקת בשהות יעקב בבית אל? שאלה זו הקשה הרמב"ן ביתר חריפות:

לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה בין "ויקרא למקום אל בית אל", ובין "וירא אלקים אל יעקב עוד" והפסיק בענין אחר שהיה בבת אחת ובמקום אחד, כי יעקב בבואו לוזה היא בית אל, בנה מזבח וקרא למקום אל בית אל, ונראה לו האלקים שם ויברך אותו, ולמה הושם הכתוב הזה בתוך ענין אחד?

זאת ועוד, כיצד לפתע הגיחה דבורה מינקת רבקה לבית אל? מדוע עזבה את רבקה? כדי לענות על שאלה זו יש להתבונן על הביוגרפיה של דבורה. דבורה המינקת ליוותה את רבקה מטל שחר ילדותה. כבר בעודה בחרן, בבית בתואל, נקשרו שתיהן – וכאשר עזבה רבקה את בית אביה היא לא ויתרה על דבורה: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו". דבורה ורבקה, כשתי אחיות וחברות טובות, התגוררו יחדיו בבית יצחק. דבורה עזבה את רבקה ונפגשה עם יעקב ומשפחתו על אם הדרך. ומסביר רש"י: "מה ענין דבורה בבית יעקב? אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה". לדבריו, דבורה מינקת רבקה נשלחה להוציא את יעקב מבית לבן, ובדרכה לשם נפטרה. ואולם מדוע הייתה רבקה צריכה לשלוח את דבורה המינקת הקשישה להוציא את יעקב מבית לבן? מדוע נטלה סיכון כה גדול בשעה, שידעה שהיא עלולה למות בדרך?

הרב נריה זצ"ל מסביר שדבורה נשלחה בזכות אישיותה המיוחדת והיכרותה המעמיקה את תרבות משפחת לבן. רבקה הייתה מודאגת מהתעכבות יעקב זמן רב בבית לבן. היא חשדה שמא לבן היתל ביעקב ומתכוון להשאירו לנצח. רבקה הרגישה מחויבות להחזיר את יעקב 'הביתה' – 'ושלחתי ולקחתיך משם', ולשם כך שלחה את דבורה המינקת. דבורה הכירה את תרבות לבן ומוסריותו, הכירה את ה'שפה' כר מימיה הראשונים שגדלה בבית בתואל. בזכות חכמתה ותבונתה סברה שתוכל לגאול את יעקב מבית לבן. בדרכה לחרן פגשה את משפחת יעקב בבית אל. דבורה התקבלה בחום, ומן הסתם סיפרה חוויות משפחתיות. יעקב היה מודע להשפעתה המרובה על אמו, הוא ידע שהיא לא סתם 'מינקת' אלא אישה ענקית, מורתה של אמו. בעיצומו של המפגש המרגש נפטרה דבורה, ובטקס לווייתה התגלו אהבה והערכה רבה לדבורה. כולם בוכים – ולכן נקרא שם המקום 'אלון בכות'. ה"כלי יקר| סבור שמדובר במסע הלוויה שהחל בבית אל והסתיים באלון, ובמהלך כל הדרך נאמרו ההספדים. הרש"ר הירש מוסיף רובד נוסף לכבוד שהעניק יעקב לדבורה המינקת. לדעתו, כל הכבוד שניתן לדבורה נבע מרצונו לכבד את אמו רבקה. יעקב ידע עד כמה היה הדברמשמעותי לרבקה אמו.

דבורה המינקת הייתה מן הסתם נדבך משמעותי בבית משפחת רבקה ויצחק. היא השאירה חותם של ממש, והוא ניכר בעצמת האבל על פטירתה. הכתוב טורח ומספר לנו על הכרת הטובה הגדולה של יעקב לדבורה המינקת; הוא הרגיש מחויבות גדולה לסגור מעגל, ולשם כך טרח וארגן מסע לוויה מרשים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });