תשובה וסליחה במבנה תפילות יום כיפור

בתחילת התפילה ביום כיפורמוציאים שני ספרי תורה והחזן פותח בפסוק: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה". האותיות הסופיות החותמות את המילים שבפסוק מרכיבות את שמו של התנא רבי עקיבה. ביום הכיפורים אנו נבראים מחדש, בדיוק כמו האור שנברא בתחילת בריאת העולם. נקודה זו מתבארת ממשנתו של רבי עקיבא עצמו בסוף מסכת יומא:

אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר: מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

רבי עקיבא ממשיל את טהרת ישראל בעיצומו של יום הכיפורים לטהרה במקווה. כשם שהמקווה מטהר את הטמאים – כך הקב"ה מטהר את ישראל. בערב יום הכיפורים מוטלת על האדם חובה מיוחדת של טבילה, ומסביר השם משמואל שכשאדם נכנס למים הוא מאבד את חיותו, הוא מצוי בחושך ואינו רואה כלום, וברגע שהוא יוצא מתוך המים דומה לאדם הנולד מחדש. לכן יש צורך להקפיד שבמהלך הטבילה יהיה כל הגוף מכוסה במים, כך שלאחר יציאת האדם מהמקווה ייחשב כאילו נולד מחדש.

רבי עקיבא עצמו נולד מחדש, שהרי עבר שינוי דרמטי בחייו. בתחילת דרכו היה רועה צאן ולאחר התמסרות גדולה לתורה הפך לאחד מעמודי התווך של מוסרי התורה שבעל פה. רבי עקיבא מסמל אף את ההתמסרות הגדולה על קדושת השם; בזמן שסרקו את בשרו הוא קיבל עול מלכות שמים וזעק: "שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד". לדעתו, אבנים שחקו מים, שתוצאות ניכרות לאחר עבודה מאומצת. כדי להגיע משלב הזריעה לשלב הפרי משלב האור לשלב השמחה כלשון הפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" יש צורך במאמץ ניכר.

כאמור, דמותו של רבי עקיבא מזדקרת מתוך הפסוק. מיד לאחר מכן אומרים אנו את "כל נדרי" ומזמינים את כלם להשתתף בתפילה – כולל העבריינים – אין חרמות ואין בודקים מי נכנס לבית הכנסת. ואולם ההמשך לכאורה תמוה. אנו מבקשים את סליחת הקב"ה: "סלח נא לעם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה". ומיד לאחר מכן אומרים שלש פעמים: "ויאמר ה' סלחתי כדברך". עוד טרם כניסתנו ליום הכיפורים ניצבים אנו בבקשה שה' יסלח לנו. האם לא נכון לדחות בקשה זו לתפילת נעילה?! הכיצד יכולים אנו לבקש מהקב"ה שיסלח לנו בתחילת היום, לפני שעברנו את תהליך הכפרה?

מיקום פסוק זה בפתיחת התפילה קשור להקשרו המקראי. לאחר חטא המרגלים ביקש משה מהקב"ה שיסלח לעם. בתקופת המדבר הוביל הקב"ה את ישראל בהנהגה נסית ונשאו כאומן הנושא את היונק. כשם שהאב סולח לבנו באשר הוא שם, כמו שהוא, על טינופו וחסרונותיו, כך מבקש משה מהקב"ה שיסלח לעם ישראל. השראה להסבר זה אפשר לדייק מתוך תשובת ה' למשה: "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" (במדבר יד, כ-כג).

אמנם ה' קיבל את תפילת משה – סלחתי כדברך, אבל הקב"ה התנה את הסכמתו והגבילה: "ואולם חי אני… כי כל האנשים הרואים את כבודי וגו'… וכל מנאצי לא יראוה". אין בכך סליחה ומחילה גמורה, זו הסכמה מותנית. תשובת הקב"ה: "סלחתי כדברך", פירושה הצהרה ראשונית שהקב"ה מתכוון לסלוח לעם ישראל.

ואולם כדי להגיע למציאות של כפרה יש צורך לעבור תהליך מורכב ומייגע. כך בתפילתנו אנו משחזרים את אותו התהליך שהתרחש לאחר חטא המרגלים, ומיד לאחר אמירת כל נדרי, שבמהלכה התרנו את כל מכלול החרמות והנדרים כלפי אלו שאינם רצויים, אומר הקב"ה: "סלחתי כדברך" – פירושו שיש הסכמה עקרונית לסליחה. לאחר מכן אנו רשאים לעבור את תהליך הכפרה. בתהליך זה אנו נכנסים למקווה הטהרה עד שה' יטהר אותנו במים טהורים.

פסוקים אלו מאפשרים לנו להתחיל את היום ולהגיע לתהליך כפרה וטהרה בהשראת רבי עקיבא, שהוא דוגמה בעבורנו לתהליכים הכרוכים במאמץ רב שבכוחם לחולל שינויים. ייתכן שבכך יש להבין את פתיחת התפילה באמירת "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", כל נדרי, סלחתי כדברך.

 

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest

עוד בקטגוריה

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });