פרשת ויקרא – מנהיגות שיודעת להודות בטעויות

אחת מתכונותיו הבסיסיות של מנהיג היא יכולתו לקבל החלטות. דוגמה מובהקת לכך נוכל לקבל מבית מדרשו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין ז"ל. בקיץ 1981, לקראת השלמת הכור הגרעיני העירקי אוסירק ליד בגדד, הורה מנחם בגין לחיל האוויר לתקוף אותו ולהשמידו. ראש האופוזיציה שמעון פרס התנגד לפעולה בחריפות, בגין הואשם בניסיון להטות את הבחירות המתקרבות, אבל משפט אחד מדבריו שנאמרו לאחר התקיפה חקוק היטב בזיכרוננו: "שום עם אינו יכול לחיות על זמן שאול". כמו אז גם היום ממשלת ישראל עומדת לפני הכרעות גורליות לקיומנו כעם, ובוודאי שמנהיגות תיבחן ביכולתה להכריע. ואולם הזכות הניתנת למנהיג להכריע מותנית גם ביכולתו להודות במקום שההכרעה הייתה בטעות. יש להתבונן על מנהיגות גם מההיבט הקשור לאחר ההכרעה. האם מנהיג שהכריע אחרת וטעה יודע להודות בטעותו ולהכריז: "טעיתי"? מפרשתנו נלמד שהודאה בטעות היא תנאי למנהיגות ראויה.

 

"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים".

 

הניסוח בחטאו של הנשיא שונה מהניסוח של החוטאים האחרים. בעוד בכל המקרים האחרים נאמר: 'אם הכהן המשיח יחטא', 'ואם כל עדת ישראל ישגו' – בנשיא כתוב אחרת: 'אשר נשיא יחטא'.

 

כל נפש מישראל, אפילו הכהן המשיח ואפילו כל קהל ישראל – ייתכן שיחטאו, לכן נכתב שם 'אם'. אבל הנשיא ודאי יחטא. יש בתורה קביעה דטרמיניסטית לחטאו של הנשיא. כל מי שמנהיג ומושל בידוע שחוטא משום שהשלטון עלול להשחית את האדם. לכן חטאו מנוסח בלשון שאיננה משתמעת לשני פנים: 'אשר יחטא'. מי יכול לעמוד במבחן מוסרי כה קשה? ובכל זאת למזלנו אנשים רצים להיבחר ועושים לילות כימים כדי להתמנות לנשיאים, לראשי ממשלות ולשרים. תפקיד זה מורכב, במיוחד במדינה מורכבת ושסועה, שכל מי שינהיג אותה ייתקל בקשיים עצומים. בטוחני שמנהיג שהוא בעל אישיות מוסרית, לבו רוטט בעת שמתמנה לנשיאות וידיו רועדות בשעה שמקבל את סמכות השלטון מפאת החשש מלחטוא. גם אם קיימת ודאות שהנשיא יחטא אפשר לתקן. פרק חשוב במנהיגות נוכל ללמוד מדבריהם של חז"ל על פסוק זה. חז"ל דרשו 'אשר נשיא' – אשרי. ורש"י על אתר מביא את חז"ל: 'אשר נשיא יחטא – לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו' (ויקרא ד, כב).

 

בעוד במקורות התנאים כתוב: 'אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת שגגה על שגגתו' (למשל תוספתא בבא קמא פ"ז) מוסיף רש"י:'שהנשיא שלו נותן לב לכפרה'.

 

נשיא יכול לקלקל, יכול לטעות, אבל גדולתו היא כשיודע להכיר בחטאו. או בלשונו של רש"י: 'נותן לב' – יודע לקחת ללב את חטאיו. מדוע המדרש משבח את הדור, הרי לכאורה הנשיא עצמו התגלה באצילותו בכך שיודע להכיר בטעותו? חז"ל לימדונו שכאשר נשיא מבקש כפרה אין זו רק זכותו של הנשיא אלא גם זכות גדולה לצאן מרעיתו. נראה לי שחז"ל רצו ללמד אותנו שמנהיגים מוסריים צומחים מתוך אומה מוסרית. אם כל אחד מאתנו יהיה ביקורתי ביחס לעצמו וידע להכיר בטעותו, גם מנהיגינו יהיו רגישים ויתאמצו להתחרט ולבקש סליחה.

 

קשה לחנך מנהיגים, אבל כולנו צריכים להאמין באמונה שלמה שאם נשכיל לקשוט את עצמנו, נשפיע על המנהיגים. בדרך כלל אנו אומרים שהכול תלוי במנהיגות, אולם לפעמים טוב לומר ששינוי האווירה מתחיל דווקא בבית. האם אנו יודעים לבקש סליחה כאשר אנו כועסים לשווא על ילדנו או על בני זוגנו? האם אנו יודעים להתנצל במקום העבודה או שאנו מעדיפים את אווירת הטיוח?

 

ואם נחזור לראש הממשלה מנחם בגין ז"ל, בשנת 1983 התפטר מתפקידו ובו בזמן נפטרה אשתו עליזה. אחד מהמשפטים המפורסמים שאמר הוא: "איני יכול עוד". ייתכן שהרגיש את הטעויות שביצע במהלך מלחמת שלום הגליל, ולכן החליט לשלם את המחיר ולהתפטר. ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל ייזכר כאדם שידע לקבל החלטות גורליות וגם כאדם שלוקח את הטעויות ללב.

היום לא מצוי שמנהיגים לוקחים ללב, ופחות אומרים "טעיתי". נראה שאת ההשראה לכך הם מקבלים מאתנו, האנשים הפשוטים, שבגלל אגו נמנעים מלהודות על החטא. יש לשנות בדחיפות את הלקסיקון ולהגדיר את המונח 'הודאה בטעות' כמעלה גדולה וכאצילות נפש.

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });