פרשיות ויקהל-פקודי מסכמות את תהליך בניית המשכן , והן חזרה על דברים ידועים שתוארו בהרחבה בפרשיות תרומה-תצוה. לא אכנס לשאלה המרכזית של מטרת החזרה, אולם תוך כדי החזרה אפשר למצוא כמה נקודות המודגשות ביתר שאת בפרשיות הללו. אחת מהן קשורה למשיחת בני אהרן: בתחילה הצטווה משה להלביש את אהרן בגדים ולמשוח אותו, ולאחר מכן לבצע את אותה המשימה לבניו. ואולם בציווי לבנים יש תוספת לניסוח: "וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם" (מ, יד-טו).
רבי מאיר שמחה מדיוונסק הבחין בתוספת, ולדעתו היא נושאת מסר משמעותי. מדוע הוסיפה תורה במשיחת הבנים: 'כאשר משחת את אביהם'? כאשר ביקש משה למשוח את אהרון אחיו ולהלבישו לא הייתה בלבו קנאה, שכן הוא עצמו היה נביא שדיבר עם ה' פנים אל פנים, ומה לו להלין על שאהרן נוטל כתר אחר? ואולם באשר לבנים התמונה שונה. משה כמנהיג יודע שבניו משלמים את המחיר על עשייתו הציבורית. ייתכן שמשה מעוניין שבניו יקבלו משרה מכובדת כפיצוי למחיר ההוא, אולם יודע שזו אשליה, שכבר נגזר על בניו עוד בטרם הוכרז כמנהיגם של ישראל, שהם לא יהיו כהנים. וכך כתוב במדרש במעמד הסנה: 'א"ל הקדוש ברוך הוא אל תקרב הלום כלומר לא יהיו בניך מקריבין שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך'.
מדוע ראה המדרש לייחס את היעדר הכהונה מבני משה בשלב כה מוקדם, עוד בטרם התחיל משה את מנהיגותו? נדמה שהתשובה לכך קשורה להיעדרות אליעזר וגרשום מפסוקי התורה. אי-אזכורם כה בולט, במיוחד במקומות שהיה צפוי ומתבקש למצאם. בפרשת וארא נקטע סיפור שליחת משה ואהרן לפרעה בתיאור אילן היחס של שושלת לוי. התורה מונה את צאצאי אהרן עד פנחס, וכן את שושלת קורח, אך אינה מזכירה כלל שלמשה יש ילדים. תופעה זו חוזרת על עצמה בספר במדבר; לאחר מפקד בני ישראל מסופר על המפקד המיוחד של שבט לוי. תיאור זה נפתח במילים: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי", אולם בני משה נעדרים מהמפקד ההוא. כלומר כבר בתחילת הדרך הבנים אינם נמצאים במגרש הציבורי של עם ישראל.
אם כן, פרשת משיחת הכהנים אינה מפתיעה את משה – הוא יודע שבניו לא יהיו כהנים, ואף על פי כן כן מדגיש ה'משך חכמה' נקודה משמעותית:
כאשר משחת את אביהם. יתכן דעל מעלת אהרן לא היה משה מתקנא שהיה נביא ומלך וכהן גדול . אבל על מעלת בניו … ביקש משה שיעמידו ממנו כהנים ומלכים. א"ל הקדוש ברוך הוא "אל תקרב הלום", כלומר לא יהיו בניך מקריבין שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך. ואם כן אולי לא ימשח אותם בשמחה רבה ובלב שלם. לכן אמר "ומשחת אותם" – אותם מרצון גמור – "כאשר משחת את אביהם'.
לדעת המשך חכמה קיבל משה חיזוק מהחשש שתיחלש דעתו כשיראה את בניו מחוץ למגרש הכהונה, שמעמד משיחת בני אהרן תהיה חוויה קשה בעבורו, ועל כן הצטווה שתהיה משיחתם בשמחה, כמו שמשח את אהרן.
משה עמד במצבים קשים ביותר מול משפחתו. כשיצאו ישראל ממצרים, והיו עדים לקריעת ים סוף ולמלחמת עמלק, נותרו בניו במדין. אם כן, ילדיו לא היו שותפים למאורעות ההיסטוריים המשמעותיים ביותר בעת ההיא. יש אף הטוענים שלא נכחו במעמד הר סיני, ויתרו הביאם אחר כך. אך טבעי יהיה שמשה יבקש לפצות אותם. ואולם משה נדרש לקבל בשמחה את הצו האלוקי שבחר באהרן ובבניו. משה נדרש לא רק להשלים עם העובדה שבניו לא יהיו כהנים אלא למשוח את בני אהרן בשמחה. מציאות זו מעצימה את דמותו של משה, שלא זו בלבד שהוא כה רגיש לילדיו – הוא מבין שכמנהיג ציבור הוא חייב לראות לפעמים את טובת הכלל לפני טובת משפחתו – זהו המחיר.