לאחר נאומו המרגש של יהודה, בו בזמן שיוסף חושף את זהותו לפני אחיו, הוא שואלם: 'העוד אבי חי?!'
מה מקומה של שאלה זו? וכי יוסף אינו יודע שאביו חי?! כבר בביקורם הראשון במצרים סיפרו האחים ליוסף שהאב הזקן חי. בהגיעם למצרים הם משוחחים עם השליט האנונימי:"וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ". הם מדווחים דיווח מדויק מי חי ומי איננו. גם בזמן שיהודה עומד מול יוסף ומדבר אל לבו, הוא מזכיר את אביו כמה פעמים ואף חוזר על הצהרתו: "אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ", ולבסוף הוא מפטיר: "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".
רבי יוסף דוב (יושה בער) הלוי סולובייצ'יק (1820–1892)\ הראשון לשושלת בריסק, חיבר את ספר בית הלוי על התורה, ונצטט את הקושייה בלשונו:
אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. הנה בפסוק זה יש להתבונן בו הרבה. אחד: דהרי כל דברי יהודה אליו בוויכוחו עם יוסף עתה היה רק שחושש לצערו של אביו. וכמו שאמר לו: כי איך אעלה אל אבי גו', והנער יעל אל אביו, ותוך כדי דיבור שואל ממנו (יוסף) העוד אבי חי'?!
שמא הביאה שאלת בית הלוי את חז"ל להבין שלא בשאלה אינפורמטיבית עסקינן אלא בתוכחה, וכפי הכתוב במדרש (צג י):
אמר אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה יוסף קטנן של שבטים לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא שנאמר: (תהלים נ) 'אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה.
ולכאורה מדוע חשבו חז"ל ששאלה זו היא תוכחה? הרי לפי פשוטו של מקרא נבהלו האחים מהודעתו הפתאומית של יוסף על זהותו, ולא בהכרח יש כאן תוכחה. לפי הסברו של בית הלוי לכאורה יוסף אומר ליהודה: 'טול קורה מבין עיניך, הרי מבקש אתה למנוע צער מאבא ואם כן כיצד העזתם למכור אותי ולצער את אבינו במשך שנים רבות?'
אפשר להסביר עוד ולומר שאמנם יוסף אינו מבקש להוכיחם, אבל ככלות הכול אם יהודה צודק ואביו עלול להיות בסכנת חיים אם ייוודע לו שבנימין לא ישוב לחיק המשפחה – הכיצד הוא חי עדיין, בידעו שיוסף בנו טרוף טורף ואיננו?! במילים אחרות, יוסף חשש שמא יהודה אינו דובר אמת, וכל העלאת החשש שהאב ימות מטרתה לאלץ אותו לשחרר את בנימין, ובאמת יעקב כבר מת. ונצטט את פרשנותו החד-משמעית של ספורנו: 'העוד אבי חי. אי אפשר שלא מת מדאגתו עלי'.
גם אם יוסף שאל זאת כי חשש שמא אחיו אינם דוברי אמת, נראה שפרשנות האחים לכוונת יוסף הייתה אחרת. בו בזמן שביקש מהם מידע אמין על אודות האב, סברו האחים שהוא מבקש להוכיחם. וכך נראה שפירשו חז"ל, ואמרו ומה דבריו של בשר ודם מתפרשים לעתים כתוכחה אף שהדובר לא התכוון לכך ומטרותיו שונות לגמרי, וכתוצאה מכך אין מסוגלים לענות לו על תוכחתו, קל וחומר שכאשר הקב"ה מתכוון להוכיח אותנו לא נוכל לענות על דבריו. לא תהיה בידינו היכולת להשיב לפני ריבונו של עולם תשובות כנות ואמתיות. כל אחד מאתנו 'סוחב' תסכול מוסרי מסוים, ולפעמים משפט סתמי שנזרק בחלל החדר שאין בו כל כוונה לתוכחה יכול לעורר רגשי אשמה. 'על ראש הגנב בוער הכובע' – אדם שעושה מעשה רע מודע לכך. חשוב שנדע למנף את התוכחות הסמויות ולערוך חשבון נפש. יוסף הבחין בהלם הגדול של האחים מעצמת התוכחה, והסיק מסקנה חד-משמעית שהאב חי ויש להזדרז ולהביאו למצרים, והאחים הבינו היטב את עצמת המעשה הרע שעשו במכירת יוסף.