וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים: (במדבר ז א-ב).

שני הפסוקים מתארים את מעורבות מנהיגי ישראל בהקמת המשכן ובחנוכתו. ואולם יש הבדל ניכר בין מעורבותו משה למעורבות הנשיאים. בכתוב נקבע שמשה הקים את המשכן אף על פי שהיו לו שותפים בכירים בהקמת המשכן. וקשה, שהרי בצלאל ואהליאב היו עושי המלאכה, והכתוב היה צריך לייחס את הבנייה של המשכן גם להם?

ומסביר רש"י: "ותלאו הכתוב במשה לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר להורות לעושי המלאכה ולא טעה בתבנית אחת… לפיכך נקרא על שמו". רבים עבדו על בניית המשכן אך משה ניצח על המלאכה, ולכן הכול נזקף לזכותו. אמנם אהליאב ובצלאל השקיעו כוחות גופניים ופיזיים ותרמו מכישרונם הגדול, אבל משה היה מוטרד והשקיע מדי יום ביומו, בהתמדה, זמן לבדוק ולבחון את עבודת האומנים ובעלי המלאכה.

תהליך התמסרות הנשיאים היה שונה ממסירותו של משה ומורכב ממנה. הנשיאים צמחו מתוך העם – הם היו השוטרים שתפקידם היה להכות את עם ישראל במצרים. פרעה העדיף להקים שוטרים מתוך העם, אשר תפקידם היה להכות ולנגוש את אחיהם, כדי ליצור שנאה פנימית. ואולם השוטרים חסו על בני ישראל והגנו עליהם בגופם באומץ לב. השוטרים שמסרו את נפשם על עם ישראל התמנו אחר כך להיות נשיאים. בזמן הקמת המשכן, כאשר קרא משה לעם להביא תרומה, התמהמהו הנשיאים. הם העדיפו שהעם יביא את נדבתו תחילה, ואם יהיה חסר – הם ישלימו. אך העם היה חדור מוטיבציה והביא את מרבית הנדבות, ולא נותר לנשיאים מה להביא. הם המתינו להקמת המשכן כדי להביא קרבן בשעת חנוכתו: "כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו קרבן בזריזות." הנשיאים למדו את הלקח, ובשעת הקמת המשכן התמסרו לחנוכתו. הם לימדו אותנו שאפשר לעורר מסירות נפש מחדש לאחר תקופה רדומה.

התורה תובעת מאתנו התמסרות מוחלטת הדומה להתמסרותו של משה בעת בניית המשכן. במדרש מצוינת אף התמסרות משה לתורה: "נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנא' זכרו תורת משה עבדי" (מכילתא רבי שמעון טו), וכך כל אדם צריך לשאוף למסירות נפש בתורה עד אשר תיקרא התורה על שמו; יש מעטים היכולים להתמיד בלא הרף ובלא הפסקות.

ואולם דרכם של אנשים שבזמנים של מצוקה הם מרפים את ידם מהתורה, ואולי כדרך הנשיאים אף הם משאירים לאחרים את מלאכת הלימוד. הנשיאים לימדו אותנו שאפשר לבנות מסירות נפש מחדש: הנשיאים שמסרו את נפשם במצרים התעצלו בשעת בניית המשכן, אבל לאחר הקמתו הקריבו ממרצם ומזמנם והשיבו את המסירות נפש למקומה הראוי. וכך בלימוד תורה צריך לעורר ולחדש את הקשר לתורה גם לאחר תקופה רדומה, ולעולם לא מאוחר. השבוע קיבלנו את התורה מחדש, וחג השבועות בכוחו לפתוח לפנינו הזדמנויות להתעוררות מחדש. מי שטועם ממתיקותה של התורה בלילה ההוא יכול לקבל כוחות חדשים ומרעננים להמשך השנה.