זכה ל"ג בעומר למעמד מיוחד, שביום זה מותר לערוך חתונות ולהסתפר. אסור להתענות בו, וכמובן שלא אומרים תחנון. אמנם יש הנוהגים להימנע מלהתחתן בין פסח לעצרת, שכן באלו הימים מתו תלמידי רבי עקיבא (טור או"ח תצג), ואף רבי חיים ויטאל מביא בשם האר"י שלא היה מסתפר עד ערב שבועות. רב יחיאל מיכל עפשטין בספרו ערוך השולחן (אורח חיים תצג) מפרט את מכלול הצרות שאירעו לעם ישראל בין פסח לעצרת ומוסיף את גזרות השמד שהתרחשו באשכנז וכוונתו לגזרות תתנ"ו. וממשיך הערוך השולחן (תצג,ה): "ויש עוד מנהג שהאיסור נמשך גם אחר ל"ג בעומר עד עצרת או עד שלשה ימי הגבלה דלפי פשטא דגמ' יבמות שם נמשכה מיתתם עד העצרת ורק בל"ג בעומר בעצמו מותר נשואין ותספורת מפני שמוחזק לנו ליו"ט ומרבים בו קצת בסעודות ואומרים שביום זה לא מתו כלל ואח"כ חזרו ומתו".
יש הסוברים, שתלמידי רבי עקיבא מתו במשך 32 ימים ולאו דווקא ממחרת הפסח ועד ל"ג בעומר, ואם כן ל"ג בעומר אין לו מעלה עצמית אלא הוא יום שמספרו הסידורי הוא 33 בעומר וחשוב לזכור באמצעותו את מספר הימים שמתו בהם תלמידי רבי עקיבא. אמנם ערוך השולחן מוסיף רובד נוסף (תצג, ז): "מפני שמחזיקין היום הזה לקצת יום טוב וגם במנחה שלפניו ורגילין לקרותו הלולא דרשב"י ובארץ ישראל מרבין בתפלה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש ואומרים שנסתלק ביום זה וגם יצא מהמערה ביום זה". לדבריו בדורות מאוחרים התייחס ל"ג בעומר למאורעות הקשורים לרשב"י.
וכבר מעיד רבי עובדיה מברטנורא באיגרתו לאחיו משנת רמ"ט (1489) על הדלקה על קבר רבי שמעון: "בי"ח אייר, יום פטירתו, באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, מלבד הנר התמיד הדולק על הקבר", וגם הוסיפו שיום זה חשוב יום הולדתו. רבי חיים ויטאל בשער הכוונות (ענין ספירת העומר, דרוש יב, דף פז ע"א) כותב: "ובבוא יום ל"ג בעומר אשר הוא בחינת רחמים ואז פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ולכן סמך אחר כך רבי עקיבא את חמשה תלמידיו הגדולים, ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים והם רבי מאיר, ורבי יהודה ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי שמעון ורבי נחמיה. ולכן זמן שמחתו של רשב"י ביום ל"ג בעומר".
אסמכתא לקביעתו של רבי חיים ויטאל אפשר למצוא בתלמוד יבמות (סב ע"ב): 'שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לרבי עקיבא מהעיירה גבת עד עיירה אנטיפרס וכולם מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אליעזר בן שמוע והם העמידו תורה באותה שעה'. אמנם התלמוד אינו מזכיר שמדובר בסמיכה אבל בהחלט מדובר בהוראת תורה מפיו של רבי עקיבא.
במהלך השנים קמו פוסקים והתנגדו להילולה, ונציין שניים מהם. החתם סופר (יורה דעה ב, רלג) כותב: "אמנם ידעתי כי שמעתי שעכשיו אכשיר דרי וממרחק יבואו ידרושו את ה' בעה"ק צפת ביום ל"ג בעומר בהלולא דרשב"י ז"ל ואם כי כל כוונתם לש"ש =לשם שמים= שכרם רב בלי ספק ע"ד ודיגולו ודליקו נרות עלי אהבה אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם". והפוסק הנוסף רבי יוסף שאול נתנזון ב'שואל ומשיב' (מהדורה חמישית, סימן ל"ט) שהתנגד משתי סיבות: הכיצד נעשה יום טוב ביום פטירתו של צדיק? אדרבה, יש להתענות ולבכות ביום זה. עוד סיבה היא הכאב על שרפת הבגדים שנהגה שם על קברו וכן על ההוצאות המרובות שהוציאו אנשים כדי לחגוג הילולה זו.
ריבוי ההשערות גורם של"ג בעומר נשאר כיום לוט בערפל, ובלשונו של ספר התודעה עמ' רנו: "עניינו של יום טוב זה, ושמחת ההילולא הקשורה עם יום טוב זה, עטופים מסתורין, מסוד חכמי הקבלה מדורות הראשונים ועד האחרונים. גם בתחום ההלכתי ענייניו של יום ל"ג בעומר מכוסים סודות מכבשונו של עולם ובאים חכמי הרזים ומגלים טפח ממה שההלכה מכסה".
ל"ג בעומר זכה למעמד של יום טוב. ואולם למרבה האירוניה כל אסכולה העניקה ליום הזה את מהות שמחתו מעקרון ומתפיסה רעיונית ומחשבתית מנוגדים. אנשי ההלכה והתורה הנגלית קבעו את ל"ג בעומר כיום טוב מפני שביום הזה פסקה מיתתם של תלמידיו של רבי עקיבא. עניין ההילולה דרבי שמעון בר יוחאי לא נזכר בספרי ההלכה עם זכרו של היום ועניינו.
לעומת זאת מסורת הקבלה וחסידי תורת הנסתר האצילו על יום ל"ג בעומר את תוכן שמחתו וחגיגתו מפני שביום זה נפטר לעולמו התנא רשב"י, מתלמידי רבי עקיבא.
לעומתם התנגדו אנשי ההלכה לחגיגת השמחה לכבוד מיתתו של רשב"י, שהלוא אדרבה במות צדיקים ראוי להתענות ולבכות בכייה גדולה, ואיך יעשו על זה יום טוב, שמחה וחגיגה?!
ייתכן שנוכל להכריע ולאמץ את תפיסת הפרי חדש (תצג) הסבור שסיבת השמחה היא על סמיכתו של רבי שמעון, תלמידו של רבי עקיבא, נוסף על ארבעה חברים אחרים. מות התלמידים גרם לשיממון רוחני בעולם עד שבא רבי עקיבא וסמך את התלמידים ובהם רשב"י. אם כן, ל"ג בעומר הוא יום של התחדשות התורה, הוא יום שבו לפי המסורת פסק מותם של תלמידי רבי עקיבא, וגם נוצר 'דיבוק חברים'. רבי עקיבא מסר את התורה לתלמידיו, והכבוד הדדי תפס את מקומו בבית המדרש. החברותא ודיבוק החברים הם מאדני היסוד של בית המדרש וחיי קהילה וחברה. לג, בעומר אפוא אינו רק הילולת יום פטירה אלא יום שבו מתנוססת דמותו רשב"י, המסמלת את הצלת התורה שבעל פה, ומסירתה לדורות הבאים מתוך כבוד הדדי ואהבת חינם.
ל"ג בעומר יחול אי"ה ביום ראשון, ולפי מנהג אשכנז מותר להסתפר ולהתגלח כבר מיום שישי הקרוב ערב שבת פר' אמור. למנהג הספרדים מותר להסתפר ולהתגלח החל מיום שני ל"ד בעומר.