מוקד פרשת שמיני הוא ביום השמיני לחנוכת המשכן – יום שמתו בו נדב ואביהוא. הדרמה שהתחוללה במשכן השאירה בנו חותם, ונוכל ללמוד לקחים משמעותיים מאותה פרשה. ואולם לקראת סוף הפרשה בוחרת התורה לעסוק בסוגיה אחרת – מאכלות אסורים. בפרשה זו תיאור מקיף וממצה הנוגע להגדרת בעלי חיים טהורים וטמאים. התורה חותמת באיסור אכילת חרקים:
וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל: כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם: אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: כִּי אֲנִי ה' אֱלקֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלקִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא מא-מה).
כל החרקים האסורים באכילה נקראים שרצים. בתורה מוזכרים שלושה מינים של שרצים:
א) שרץ הארץ – שרצים ההולכים ביבשה.
ב) שרץ העוף – שרצים המעופפים.
ג) שרץ המים – מיני חיות המצויות במים ואינן מוגדרות כדגים.
בפסוקים שלפנינו, המתמקדים באיסור אכילת שרץ הארץ, יש חזרות רבות על האיסור. חז"ל למדו מכאן שמי שאוכל חרקים עובר על כמה איסורים. האוכל חרקים הנכללים בהגדרת 'שרץ עוף' עובר על שישה לאווים. ובכל זאת הציבור הרחב מקפיד יותר שלא לאכול בשר טרף מלא לאכול חרקים המצויים במאכלים המוגדרים כשרים, ויש הנוטים לזלזל באיסור או להתעלם ממנו.
מדוע התורה מקפידה שלא נאכל חרקים? מדוע עלינו להימנע מאכילת חרקים קטנים שכל כך לא משמעותיים לאדם?
המדע המודרני מזכיר לאדם את תפקידו של החרק. יש חרקים שאוכלים את החרקים המזיקים ובזכותם יש לנו 'הדברה ירוקה'. בעידן שבו הכחדת מין חרקים אחד יכולה לשבש את כל האיזון בטבע, בעידן שבו יודע כל חקלאי כי כל טכנולוגיית חומרי ההדברה קורסת מפני כוח החיים וההישרדות של מיני החרקים – האדם לומד את מקומו האיתי גם ביחס לחרקים הקטנים השורצים על הארץ. ייתכן שמניעת אכילת חרקים מבטאת את עצמתם התולעים וחשיבותם לקיום העולם.
ושמא אין סיבה מיוחדת לאיסור אכילת חרקים? איסור אכילת שרצים חותם את פרשת מאכלות אסורים. בנשימה אחת התורה בוחרת לחתום באזכור יציאת מצרים ובכך שאנו ממלכת כהנים וגוי קדוש. וייתכן שאין טעם מיוחד למצווה זו – איננו נמנעים מאכילת מאכלות אסורים בכלל וחרקים בפרט בשל סיבות רפואיות או מדעיות, אנו עושים זאת כי כך ציווה אותנו הקדוש ברוך הוא, ובזכות זה נהיה ראויים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש: "דתנא דבי רבי ישמעאל אמר הקדוש ברוך הוא: אילמלא (לא) העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה, שאין מטמאין בשרצים – דיי" (בבא מציעא סא ע"ב).
הקפדת האדם על פרטים קטנים ושוליים מצביעה על התבטלותו מפני צו הבורא, והקדוש ברוך הוא אומר לנו שזו תכליתה של יציאת מצרים. פרשה שפותחת בבניין המשכן חותמת בקדושה הנובעת מפרישות מדברים קטנים.
בשנים האחרונות אפשר למצוא ירקות שעברו תהליכי ניקוי מגוונים או ירקות הגדלים בתנאים מיוחדים המונעים את חדירת התולעים לירק. זו הזדמנות טובה להתאמץ מאמצים נוספים ולהימנע מאיסור אכילת תולעים. עבודת נפש מעמיקה בתוכנו, שבמהלכה תתאמץ כל המשפחה מאמצים כבירים להקפיד דווקא על הפרטים הקטנים יש בה כדי להוסיף קדושה לאומה: "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלקִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִ".