פרשיות ויקהל-פקודי הן פרשות המתארות את עשיית המשכן ובנייתו, ויש בהן חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה-תצווה. אין בתורה חזרה על פסוקים לחינם, ובוודאי שלא בפסוקים כה רבים, ולכן ננסה לבחון את אחת ממגמותיה של הכפילות בפרשיות אלו. בתיאור העשייה משה מזכיר את אחד מאדריכלי המשכן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ראו קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה".
משה מקפיד להדגיש שבחירת בצלאל הייתה על-פי ה', והסיבה לכך מצויה במדרש: 'כשירד משה אמר להם לישראל כך אמר הקב"ה לעשות לו משכן קרשים מזבח ושולחן אמרו לו: ומי יעשה כל זאת? אמר להם: בצלאל. התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: לא אמר ה' למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל אלא משה מעצמו ממנה אותו שהוא קרובו … אמר להם משה לא אני עשיתי כלום מדעתי אלא ה'…'.
ערב המינויים החדשים יש אווירה של חוסר נוחות, נרגנות, לחשושים ורינונים. המדרש חושף לפנינו חשדות חמורים שהעם ייחס למשה ערב מינוי בצלאל, עד שבורא עולם חתם בחותמו על מינוי זה. בברכות נה ע"א מובא המדרש בסגנון אחר: 'אמר רבי יצחק: אין מעמידים פרנס על הציבור, אלא אם כן נמלכים בציבור. שנאמר: "ראו קרא ה′ בשם בצלאל". אמר לו הקב"ה למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם, אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן?! אמר לו: אף על פי כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן?!'. מסגנונו של המדרש אין להסתפק בבחירתו של הקדוש ברוך הוא אלא לתת משקל משמעותי לבחירה של הציבור עצמו.
כולם ביקשו להיות שותפים בבניית המשכן. יש להניח שרבים מהעם ראו את עצמם מועמדים מתאימים לתפקידים בכירים הקשורים לתכנון ולעשייה. משה, המנהל הראשי של המיזם, ביקש לנקוט באמצעי זהירות. הוא ידע שהעם יהרהר על המינוי של בצלאל ויחשוד שמדובר במינוי פוליטי, לכן הוא ראה חובה מוסרית לשתף את העם במידע על אודות האדם שאמור להיות אחראי על הקמת המשכן בפועל. משה עומד ומכריז בהתרגשות: "ראו קרא ה'" – פנייה ישירה וגלויה שלו אל העם – לא אני בחרתי בו אלא ה' בכבודו ובעצמו.
נוכל לדייק את הרעיון בפרשנות רש"י על הפסוק. רש"י מוסיף הערה קצרה: "חור – בנה של מרים היה". מה ראה רש"י לספר לנו על הקשר המשפחתי שבין משה לחור דוקא בפסוק זה? נראה שרש"י ביקש להדגיש כאן את קרבת המשפחה שבין משה לבצלאל כדי להקדים תרופה למכה. הוא מודיע לעם שבחירתו של בצלאל אינה בחירה פוליטית בעלת נגיעה אישית, "ראו קרא ה'" – בצלאל נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא.
אמנם היו סיבות אמתיות שהיו יכולות להזים את החשדות; למשל, חז"ל קובעים (סנהדרין סט ע"ב) שבצלאל היה בן 13. מי היה מעז למנות 'מינוי פוליטי' נער צעיר אם אינו מוכשר?
ללמדנו שהעם הכיר בכישרונו המופלא ובמסירות שהיתה לחור, סבו של בצלאל, בשעה שעמד והוכיחם על חטא העגל (שמות רבא מח). בצלאל מושרש במסירות – בחור צעיר אבל מחונן וכישרוני. ובכל זאת משה רואה חובה מוסרית לדווח לעם שהקדוש ברוך הוא בחר בו.
כל איש ציבור חייב לבחור בקפידה מועמד מתאים. אנו יודעים שבמערכת פוליטית הבחירה נעשית גם מתוך שיקולים אחרים, ולרוב היה אפשר לבחור במועמד ראוי יותר. נדמה שנוכל ללמוד מבחירתו של בצלאל שתי נקודות משמעותיות: יש לחתור לבחירה במועמד המתאים ביותר, ויש להקפיד על שקיפות מלאה בפני העם.
משה הוא מנהיג שנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא ולא בבחירות ישירות של העם. אף על פי כן משה אינו מתעלם מחשדות העלולים לצוף בשעה שהעם ידע מי הוא הנבחר מטעמו להיות מנהל מיזם בניין המשכן. משה אינו חייב לדווח ובכל זאת חותר לתת דין וחשבון מלא.