השבת נקרא את פרשת 'פרה' – השלישית בסדרת ארבע הפרשיות. כרונולוגית קדמה פרשת 'החודש' לפרשת 'פרה', ובכל זאת אנו מקדימים את קריאת פרשת 'פרה': 'רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה: בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה. ולמה פרה קודמת? שהיא טהרתן של כל ישראל' (ירושלמי מגילה ג, ה).
פרשת פרה הוקדמה לפרשת החודש מפני שהיא טהרתם של כל ישראל; הטהרה קודמת לבניית המשכן. בשל הקדמת פרשת פרה יש פעמים שהיא נקראת עם פרשת כי תשא, וכך נקראות יחדיו פרשת העגל ופרשת פרה אדומה. על זיקתן של הפרשות כתוב במדרש: 'מפני מה כל הקרבנות באים זכרים ופרה אדומה נקבה? אמר רבי אייבו: משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך, אמר המלך: תבוא אמו ותקנח הצואה, כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל' (ילקוט שמעוני פר' חוקת). מדברי המדרש אנו לומדים שפרה אדומה מכפרת על חטא העגל. ואולם מה הזיקה שבין החטא לתהליך הכפרה?
יש אומרים שחטא העגל היה חיפוש אחר מנהיג שיחליף את משה, ויש הסוברים שחטא העגל היה חטא של עבודה זרה. לחטא עבודה זרה נחוץ תהליך כפרה משמעותי. שרפת הפרה – אמו של העגל – משקפת את רמיסת הפרה, ובכללה גם העגל, עד אפר. החטא מתמוסס ומתבטל מן העולם. הבליל של פרה אדומה מורכב מאפר שיש בו גם תולעת שני וגם עץ ארז, והוא מייצג את השינוי באישיות החוטא. העגל החלומי הפך לאפר, הארז הפך לתולעת שני. שינוי מהותי של החוטא הביאו אותו לתשובה שלמה. אדם מסתאב וחוטא, ויכול להתגאות כעץ ארז, אבל אם הוא מתעורר לתשובה – הוא יכול להנמיך את קומתו כתולעת שני.
נדמה שאפשר להדגיש נקודה נוספת באמצעות המשל במדרש, 'תבוא אמו ותקנח הצואה'.
חטא העגל, חטא של זהב – של בקשת חומרנות ושל נהנתנות. לעומתו אפר הפרה האדומה מייצג את כילויו של החומר, לוקחים פרה – ושורפים אותה עד היותה אפר. ההנגדה שבין אפר הפרה לעגל הזהב הופכת אותו לכפרה לאותו העוון. בו בזמן שהעגל סימל את העצמת החומר, את הכסף והזהב, הפרה מסמלת את אפסיותו של החומר. הצואה היא תוצאה של 'חומר', הפרה מקנחת את הצואה באמצעות איזונים נכונים יותר בין החומר לרוח, בין חומרנות למתירנות. רק כך יוכל האדם להגיע לאיזון נכון, לדרך האמצע שבה החומר הוא אמצעי להגיע לעבודת ה'.
המסר המרכזי בשילוב שתי הפרשיות הוא כוח התשובה ועוצמתה. לחטא סיבות רבות, אבל כאשר אדם מחליט לשוב מחטאו הוא מתחיל תהליך של זעזוע שבכוחו ליצור איזונים מתאימים יותר בעתיד.
חטא 'עגל הזהב' יכול לשוב בכל דור ובכל תקופה. כאשר מחשבותיו של האדם מתמקדות בצדדים החומריים והוא אינו נותן מזור רוחני לנפשו, הוא בונה לעצמו 'עגל זהב'. השתעבדותו המוחלטת של האדם לכסף ולזהב עלולה להעביר אותו על דעתו ולצמצם את אופקיו הרוחניים. לא קל לחלץ אנשים שנקלעו למציאות כזו, ולפעמים אנו נדרשים למרק את החטא במעשה קיצוני המשול לשרפת הפרה. ייתכן שלפעמים חברה זקוקה ל'רעידת אדמה' שתנער אותה מהסכנה ותוכל להביא אותה לחיים שיש בהם איזונים נכונים יותר. אפר הפרה הוא תחילתו של תהליך שיקום, דרך נפתולים, שתביא את האדם לאיזון שבסיומו 'תבוא האם ותכפר על הבן'.
שרפת הפרה ממרקת את חטא העגל, ומכאן יכול להתפתח תהליך של 'קידוש החומר'. אפשר לבנות משכן מפואר שארוג מחוטים מיוחדים וכליו עשויים מכסף ומזהב. על משכן כזה נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם."