מגילת אסתר פנים רבות לה, והרבה מהפכים מתחוללים בה. בפורים אנו מציינים בעיקר את המהפך שהתרחש באמצעות הנס, ואולם המגילה יכולה לסייע לנו לסקור מהפך מסוג אחר. נדמה שמגילת אסתר, הקרויה על שם אסתר, מציינת יותר מכל את המהפך שעברה אסתר עצמה. במגילה מתוארת נערה ביישנית ופסיבית שמרדכי מגדל לאחר מות הוריה. במהלך חייה הפכה אסתר מדמות פסיבית – לדומיננטית, לדמות מעורבת החותרת ליעדים לאומיים. אסתר מתוארת כבר בתחילת המגילה כביישנית העושה כדבר מרדכי ואינה משנה מאומה ממצוותו. גם את צרכיה האישיים היא אינה מבקשת: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ" (אסתר ב, טו). גם בהמשך, כאשר הפכה לעצמאית יותר, אפילו בעת היבחרה למלכה מכל הנשים – הקפידה לעשות את דבר מרדכי: "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי … אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ".
ואולם מכאן והלאה אנו יודעים שאסתר כבר עצמאית ואוטונומית יותר. מה הייתה נקודת המפנה אצל אסתר? מה גרם לה להפוך מנערה פסיבית לאקטיבית, הפועלת מתוך יזמה אישית? שמעתי ממו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין שהמהפך של אסתר התרחש מיד אחרי משפט נוקב של מרדכי שנאמר לאסתר בהמשך בהיותה מלכה: "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (ד, יג-יד).
מרדכי מדגיש לאסתר את הכוח הרב שטמון באמתחתה. אסתר כמלכה אינה יכולה להתנער מאחריות בהיותה בבית המלך. מרדכי כביכול מתאר בדבריו את כברת הדרך שעשתה מנערה יתומה ומבוישת לאישה החשובה שבנשות מלכות פרס. מלכותה של אסתר תהיה ראויה אם אסתר תוכל לתעל את הסמכות שקבלה לאפיקים שיביאו תועלת ניכרת לעם. וכשאנו קוראים את הפסוקים אנו עדים לשינוי הדרמטי. מהרגע הזה אין אסתר עושה את דבר מרדכי אלא ונהפוך הוא: "וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (ד, יז).
מרגע זה ניהלה אסתר את העניינים בעצמה. היא הזמינה את המלך למשתה ופעלה נגד המן.
מגילת אסתר מספקת בעבורנו שיעור טוב בחינוך ומובילה אותנו בנבכי החינוך של גיל ההתבגרות. היא מייעצת לנו להחדיר לילדינו את תמצית האדם קח אחריות על עצמך: אל תדמה בנפשך להימלט מבית המלך. אל תחשוב שאתה לא מופקד על עצמך. מי שמצליח להטמיע את החינוך הזה בילדיו, כמובן בסייעתא דשמיא, יכול לשער שילדיו יהפכו מתלויים וחלשים לגיבורים ולבעלי החלטה. עיקר החינוך הוא להביא את הנער לגילוי הכוחות הפוטנציאליים הטמונים בתוכו ואצורים בקרבו. המודעות והתודעה לכוחות הללו יהפכו אותו לאדם השולט בעצמו ומועיל לחברה שבה הוא חי ולא לבטלן ולביישן חסר ביטחון.
מובן שהרבה תלוי בסייעתא דשמיא אבל ההשתדלות מוטלת עלינו, להיות ה'מרדכי' המאמץ שמנסה לחשוף את ה'הסתר' שבאישיות הילד המתבגר ולומר לו קבל אחריות ואל תימלט ממנה…
נמצא שמרדכי הדריך אותנו איך לקבל אחריות, ואסתר חינכה אותנו כיצד אפשר לתעל את האחריות לכיוונים חיובים גם כשאדם נמצא במעמד גבוה שבו הוא עלול לשכוח את א-לוקיו – שם שמים שגור בפיו. כך נוכל להיזהר ולהישמר מתוכחתו של ישעיה: "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי" (ישעיהו א, ב). לאחר שהבנים התבגרו והצליחו, הם שכחו את מקומו של הקדוש ברוך הוא בעולם. אנו מחנכים את ילדינו ואת עצמנו להשיג שאיפות גדולות, אבל עלינו לזכור את מקומו של הקדוש ברוך הוא במעשי ידינו.