פרשת בשלח – שירת הטבע ושירת האדם

השבת אנו משלבים בין שירת האדם לשירת הטבע. שירת עם ישראל בקריעת ים סוף ושירת דבורה בעת ניצחון סוחף במלחמה נגד ססרא. גם הטבע מזמר – התבואה מבצבצת בימים אלו והירוק כובש את העין. לטבע יש סגנון שירה משלו, ובמקרא אנו יכולים למצוא לפחות פעמיים תיאור כמעט זהה לשירת הטבע. בתהלים (צח, ח): "נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ", ובישעיהו (נה,יב): "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף". יש המוחאים כף ויש מרננים. המרנן הוא הפותח, הסוחף, הגורר אחריו את מחיאות הכפיים. ר' נחמן מברסלב כותב:'אילו זכית לשמוע את קול שירות והתשבחות של העשבים, כיצד כל עשב ועשב אומר שירה, בלי פניה ובלי מחשבות זרות, ואינו מצפה לשום גמול, היית יודע כמה יפה ונאה שירה שלהם, וכמה טוב ביניהם לעבוד את ה'.

 

כל היצורים מכירים בבוראם הכרה פנימית, הכרה שיש עמה שבח והודיה. ביטוי רב עצמה של הודיה זו הוא השירה. העשבים שרים ומשבחים על החוקיות ועל ההתמדה שבטבע. האדם שר את שירת הפדות וההצלה. הקדוש ברוך הוא משנה ברצונו את החוקים שחקק בטבע, מודיע את שלטונו בעולם. פריחת הטבע מסמלת את גאולתם של ישראל. הסנה שבער באש היה האות הראשון לגאולתם של ישראל, מטה עץ השקד היה מרכיב חשוב בהכאתם של שונאי ישראל.

 

כך גם במעגל השנה – ט"ו בשבט מקדים את שמחת פורים ואת פסח, ימים המסמלים את הגאולה הפיזית ואת הגאולה הרוחנית של עם ישראל. כאשר ההרים והגבעות פוצחים בשיר אנו, עצי השדה – כי האדם עץ השדה – מצטרפים לשירתם במחיאת כף: 'וכל עצי השדה ימחאו כף'. אם נדע להקשיב לקול ההודיה של הטבע, נדע גם להודות על חידוש מעשה בראשית מדי יום ביומו. אנו יכולים להתבונן אל השדות ולראות שהשדה שינה פניו, שוחק אלינו ושר שירה של התחדשות. כך אנו יכולים להצטרף לשירתו.

 

גם בעתות מצוקה עלינו להודות לקדוש ברוך הוא על התחדשותנו. השבת אנו שרים את שירת הטבע ואת שירת הים; שרים על הנסים השגרתיים שבטבע ועל הנסים הגלויים שהיו בקריעת ים סוף. אפשר להצביע אף על זיקה נוספת בין ט"ו בשבט לתהליך הגאולה שבפרשת בשלח:

בגמרא במסכת ראש השנה יד ע"א מוסבר שראש השנה לאילנות נקבע דווקא בחודש שבט 'הואיל ויצאו רוב גשמי שנה'. רש"י מסביר שהחל משלב זה החל השרף לעלות באילנות ומתחילה חנטת הפרות. ואולם השיא יגיע בקיץ, כשהפרות יהיו בשלים – כמו שכתוב במשנה, שבט"ו באב יוצאות בנות ירושלים לחולל בכרמים כי בתקופה זו פרות הגפן בשלים ומוכנים לבציר ומגיעים לשיא השמחה.החורף הוא זמן של הסתגרות של האדם ושל הטבע כולו. ט"ו בשבט מסמל את תחילת הפריחה והתהוות הפרי. סיומו של התהליך הוא בט"ו באב, אז פרות הגפן בשלים ומוכנים לבציר.

 

השבת אנו קוראים על תחילת התהוותו של עם ישראל. קריעת ים סוף היא תחילתו של תהליך שיסתיים כשיגיעו לארץ ישראל. ט"ו בשבט שחל בפרשת בשלח מדגיש את הצורך להודות לקדוש ברוך הוא כבר בשלב הראשוני של התהליך. גם כשתהליך הגאולה מתחיל יש צורך להודות לקדוש ברוך הוא, ולכן בשבת זו יש שירה כפולה ומכופלת. היא משלבת בין שירת הטבע ובין שירת בני האדם. כאשר הטבע מרנן נצטרף אליו במחיאות כפיים ונביע תודה לבורא עולם, שכן רק אם נשכיל לשבח ולפאר את בוראנו בתחילתו של התהליך נוכל לקנות את הזכות לצפות לישועתו.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });