עצמת מכת הברד מתוארת בכתובים יותר משאר המכות. וכך אומר הקדוש ברוך הוא למשה (ט,יד): "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ". התיאור החריג של מכה זו הביא את רש"י לפרש שהכוונה היא למכת בכורות. ואולם פרשנות זו קשה, שכן הפרשה אינה עוסקת במכת בכורות אלא במכת ברד, ולכן לפי פשוטו של מקרא נראה שמדובר במכת ברד.
וכך העיר רבי אליהו מזרחי: 'לא ידעתי מאן דכר שמיה של מכת בכורות כאן, ולמה לא מפרש "את כל מגפתי" בעד הברד עצמו שכתוב בו'. בכל המכות שקדמו למכת הברד הפגיעה הייתה בכל האוכלוסייה המצרית ולא היה אפשר להתגונן מהנזק שגרמה המכה. במכת הברד נפתחה הזדמנות מיוחדת לכל מי שלא רצה שהמכה תפגע בו:
הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה (ט, יח -כא).
מכה זו מאפשרת בחירה חופשית. מי שהחליט להכניס את רכושו לבתים – לא נפגע, ומי שזלזל והשאיר את הכול בחוץ – נפגע. כל מי שירא את ה' ונשאר ספון בביתו – לא פגעה בו המכה. לפיכך נראה שתפקדה של מכת ברד להעצים את ההכרה בקדוש ברוך הוא. מצד אחד מכת ברד היא הנסית ביותר, ביכולתה להכיל את כל כוחות הטבע ואף כוחות מנוגדים זה לזה כאש ומים. היא המכה הכי עצמתית – 'את כל מגפותי' – מבין כל המכות שקדמו לה. אולם מצד אחר ניתנה אפשרות למצרים שלא להיפגע ממכה זו.
לאחר שהברד החל לרדת והזיק נזקים מובהקים במצרים, ניגש פרעה אל משה וניסח את דבריו בצורה שונה מניסוחו בשאר המכות: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים". מדוע דווקא מכה זו זכתה לצידוק הדין יותר משאר המכות? מסביר 'דעת זקנים', מבעלי התוספות: 'אמר דבר זה על הברד יותר מבכל שאר המכות לפי שאמר לו הקדוש ברוך הוא שלח העז ומי שלא נאספו בבית מתו לפיכך אמר לו ה' הצדיק שהזהירני היטב ואני ועמי הרשעים כי ברשע הניחו בהמותם בשדות ולא האמינו בקדוש ברוך הוא'. כלומר, פרעה הרגיש את ההחמצה הגדולה בכך שהרכוש לא הוכנס הביתה, ובמיוחד שניתנה אזהרה קודם לכן.
ואולם דבריו קשים, שכן אחרי שניזוקו כבר משש מכות, וכל מכה נמשכה שבוע ימים, המצרים בוודאי הבינו שכל דברי משה התאמתו עד הפרט האחרון. אם כן, מדוע בחרו המצרים לקחת סיכון כה גדול ולהפסיד את רכושם? כל שנדרשו לעשות הוא להכניס את בהמתם לבתים! ייתכן שתשובה לכך מצויה בלשון הפסוקים: "אשר לא שם לבו אל דבר ה'" – המצרים נכנסו לשגרת חיים ולא הצליחו להפנים את התוצאות הקשות של המכות. המצרים סברו 'לי זה לא יקרה', והמשיכו בשגרת חייהם. אפשר להגדיר את תפקידה הייחודי של מכת הברד להראות את השגחתו של הקדוש ברוך הוא בעולם ואת יכולתו של האדם לבחור בחירה אישית. מצד אחד, מכה שיש בה נס בתוך נס, ומצד אחר מכה שגם בן אנוש יכול להתגונן מפניה.
אמנם מכה זו הכתה את המצרים, ואולם אפשר להפיק ממכה זו לקח לחיינו. גם אנו, שמשתדלים להיות יראי ה', צריכים לשים את לבנו למתרחש מסביבנו: "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' …". לעתים אדם יכול להיות שקוע בחיי היומיום ולהסיח את דעתו מהמתרחש מסביבו, ולא להבחין שמדובר ביד ה'. לא מספיק להיות ירא ה' אלא זקוקים אנו לתת תשומת לב למאורעות ולמקרים שפוגשים אותנו בחיים, ולהפנים שמדובר ביד ה'.