ביקורת על הניו אייג'

 הניו אייג' – תופעה מרתקת.

 הספר 'הסוד' והסרט שנעשה על בסיסו זכו לפופולריות גדולה. המסר המרכזי של הספר, שהוא רעיון שהולך ומתפשט בעולם, הוא שהרצון שלנו מחובר לרצון קוסמי, ואם נצליח להתמקד ברצון זה, יקרה מה שאנו רוצה שיקרה.

בתנ"ך אפשר לסווג את החטאים בשתי קטגוריות:

  1. י"א הפרקים הראשונים של בראשית: האדם שלא מסתפק בהיותו אדם ורוצה להיות 'כא-לוקים', האדם רוצה לפרוץ את סופיותו. במגדל בבל החטא הוא הניסיון לגעת בשמים. זהו חטא אוניברסלי שמשכפל את עצמו.
  2. שאר התנ"ך: החטא הנובע מההתרחקות מהא-ל.

אפשר לחטוא בהתרחקות מהא-ל ובהתקרבות יתרה. זה מוזר – חטא ב'קרבת יתר', ב'קדושת יתר'.

נסתכל על הדברים מפרספקטיבה של המאה ה-21: "קרבת א-לוקים לי טוב", אבל כנראה לא תמיד טוב.

יש פושעים חסרי ערכים, ויש פושעים שיש להם יותר מדי ערכים. רוב קרבנות המאה ה-20 היו אנשים שהיו להם יותר מדי ערכים; ערכים מוחלטים מדי. בשפה חילונית זו האמירה שאפשר לחטוא ביותר מדי קדושה.

במאה ה-18 אמר וולטר שהדת הוציאה מהאדם את כל הכיעור שלו, ולכן התחיל החילון – כדי לנקות את האדם מהאי-רציונליות. זה לא הצליח, אבל הרעיון שהדת יכול לשחרר כוחות שליליים – נכון.

נערך מחקר בארצות הברית והתגלה שיש יותר נותני צדקה בקרב ההולכים לכנסייה – דהיינו חיים דתיים מעדנים את האדם. נראה כך: יותר מדי – לא מרוסן. מעט מדי – אין טוב וכו'.

להיות באמצע אינה בינוניות אלא מצוינות.

תשוקת הניו אייג' היא למגע עם הא-לוקי. מרטין בובר אמר שצריך להבחין בין דת ובין דתיות:

  • דת – חוקיות, ריטואלים, ממסד: נצרות, איסלם, שינטו (אולי גם יהדות).
  • דתיות – התעוררות רגשית מסוימת, חוויה חזקה שהאדם חווה – שיש ממשות לבלתי-נראה (וויליאם ג'יימס). לאחר שהחוויה נעלמת אין ממשות והאדם נשאר עם הספקנות.

יש חוקרת בארצות הברית (ארמסטרונג) שאומרת שדתיות היא כישרון.

דתיות – ספונטנית. דת – פורמלית. אוניברסלית לעומת פרטיקולרית. מה עושה דת לדתיות? ציניקנים יאמרו שהדת עושה לדתיות את מה שנישואין עושה לאהבה:

  • אפשרות א' – הדת מייבשת את הדתיות.
  • אפשרות ב' – הדת משמרת את הדתיות ומקדמת אותה.

נישואין יכול להיות האויב של האהבה או המשמר שלו. הבעל שם טוב ביקר את הדת של זמנו. הוא לא הציע לוותר על הדת אלא לשתול מחדש את הדתיות בדת. איך עוברים מדתיות לדת? זו האומנות של החיים הדתיים. השל מגדיר אמונה כך: אם יש לי וודאות מוחלטת בכל הגוף שלי לכך שיש ממשות מעבר לנגלה הפשוט, האמונה היא נאמנות לאותו רגע.

דת היא להתאמן בכישרון הזה.

הביקורת על הדת היא שהדת לא מאמנת את הכישרון אלא מכבה אותה. הניו-אייג' הוא אהבה ללא נישואין, חוויות סוערות ללא מסגרת בגלל האלרגיה לדת. קדושת יתר מרחיקה את האדם מהאנושיות שלו ומהרגישות שלו ושוברת את עמוד השדרה המוסרי שלו.

 נחזור ל'סוד' – בעבר היה הרצון חשוב פחות בחיי האדם. לאחר מכן החל הרצון להרים את ראשו בפרוטסטנטיות, ויש מי שמגדיר זאת כגילוי ראשון של 'אינדיבידואליזם-דתי', שהיום חושבים שהוא סתירה פנימית. ניטשה אמר שהאל הוא החונק את האדם, וצריך לסלקו מתודעת האדם.

אבל אחרי סילוק האל מהתודעה מצא את עצמו האדם משועבד לכוחות פוליטיים וחברתיים. גם המדינה איבדה מכוחה (קפיטליזם), והמוסד האחרון שנשאר הוא מוסד המשפחה, שגם הוא מתפרק: רווקות מאוחרת, נישואין מסוג אחר, גירושין מוקדמים.

כבר אי-אפשר לומר לאדם שרצונו אינו החשוב בעולם. הניו אייג' אומר שגם הרציונליות אינה מגבילה אותי. ה'סוד' אומר שהרצון שלי שולט ביקום; שום דבר אינו מגביל אותי.

 הביקורת על הניו אייג':

  • ביטול כל ריסון.
  • חטא של התקרבות יתר.
  • דתיות בלי דת – להבה של קש, האם יש לה קיום?

 יש אנשים שבמינונים מסוימים הניו אייג' עושה להם טוב, ויש אנשים שדרכו דווקא מגיעים לדת. אבל כתופעה נקייה וטהורה מדובר בקדושת יתר ובשיא אבסורדי בדתיות בלי דת.

סוקרטס אמר שאפשר לפענח את החיים ולחיות. אריסטו אמר שצריך להתאמן. איך מתאמנים במינונים הנכונים? לא מדובר במדע אלא באומנות. צריך ללמוד הרבה מהניו-אייג', יש בו שאלות טובות מאוד גם אם תשובותיו אינן מספקות.

 

שאלה: האם הניו אייג' מספק כלים לחילוני? האם בעזרתו אפשר ללטש את האישיות?
תשובה: הניו אייג' על פי גרסת 'הסוד' אינו מלטש את האישיות אלא אומרת שהיא אינה מוגבלת. לפי הדת בגרסה הגרועה – האדם שולט במציאות. לפי הדת במיטבה – על האדם לדעת שאין לו שליטה מלאה במציאות.

שאלה: ממד הנבואה נעלם מהעולם הדתי, והניו אייג' מחזיר אותו.
תשובה: צריך להבין את משמעות הנבואה. היו אנשי מעלה בחברות פגניות שהיו מגיקונים ויכלו לשנות את המציאות. נבואה אינה חוויה של שליטה אלא חוויה של אבדן שליטה, 'אני נכנע לא-לוקים'. הנביאים קיבלו מילים להעביר אבל היו חסרי כוח מגי ופוליטי. הניו אייג' הוא חזרה למגיקה, לא לנבואה.

שאלה: אפשר לומר שהדת מבטאת את הרצון האמתי של האדם, הרצון הא-לוקי, ואז אינה סותרת את האגואיזם?
תשובה: אם אומרים לאדם מה הוא רוצה ונותנים לו לעשות זאת – זו שלילת החופש או הענקת חופש? זה פטרנליזם. היום המצוות מאתגרות את הרצון שלנו, ובימות המשיח יהיה רצון אחד. בעניינים שבין אדם למקום המצוות מאתגרות את הרצון.

שאלה: לעם ישראל הייתה המוסדיות, ביטול רצון וכדומה והוא שמר על עצמו. השפה החדשה מאיימת.
תשובה: עם ישראל שרד בעזרת כניעה וביטול הרצון, אך גם בהגשמת הרצון באופן מלא. ררבי עקיבא שדרש את הפסוק "את ה' א-לקיך תירא" גם הוציא נשמתו ב'אחד': לא הייתה יראת טקסט אך הייתה יראת שמים. אברהם הקריב את המוסר שלו על המזבח, אך בסדום לא הכניע את האינטואיציה שלו מול הרצון של הקדוש ברוך הוא, והמתח הזה החזיק את עם ישראל.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });