פרשת ויצא – 'ושבתי בשלום' עד היום הזה

יעקב, יושב האוהלים, שסיים זה עתה 14 שנות לימוד בבית מדרשם של שם ועבר, עובר שינוי מהפכני בחייו. מעתה לא עוד לילות שימורים בעמל תורה, לא עוד התעסקות מייגעת בעולמות רוחניים; יעקב צועד בהיסוס אל עבר עולם אחר, עולם עלום, אל העתיד הבלתי נודע ובלבו ניגון פרידה, שירת עצב, ערגה וגעגועים.

יעקב עובר מעולם של שקידה ולימוד אל עולם לא מוכר וחשוך. זה הזמן לחלום, לטוות מחשבות ולבנות חזון. ואכן יעקב זוכה לחלום שבו מתגלה אליו ה', שפונה אליו ומבטיח לו הבטחה מפורשת: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". זו התגלות אלוקית שמבטיחה לו חזרה בטוחה אל הבית, אל המקום שבו גדל וממנו ינק. ואולם יעקב לכאורה אינו סומך על ההבטחה הזו ונודר לה': "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלקִים".

הכיצד יעקב מעלה הרהור שמא ההבטחה האלוקית לא תתגשם? יעקב שגדל והתחנך שנים ארוכות בישיבתם של שם ועבר אינו מאמין דיו בהבטחה האלוקית?

אברבנאל מנסח את השאלה ביתר חריפות:

איך נעשה בנדר הזה עובד על מנת לקבל פרס באומרו: "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני ונתן לי" כך וכך אז יהיה לי לאלוהים; מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים ולא יעבדהו? ולא עשה אברהם זקנו כן, אבל נתנסה כמה פעמים ועמד בהם.

רבים מן הפרשנים דנו בשאלה זו, ונצטט את הספורנו שבדבריו מסר חד לחיים: 'אם יהיה אלוקים עמדי, להסיר מעלי כל מעיק ומונע המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו … שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני'.

לדעתו, בנדרו של יעקב אין כדי להעלות ספק בהבטחה האלוקית. יעקב חשש שמא לא יהיה ראוי שתחול עליו ההבטחה האלוקית. דווקא יעקב, שעובר בין מציאות של 'אשרי יושבי ביתך' ל'אשרי אדם עוז לו בך'; ממצב של סבילות לפעילות, אינו מסתפק רק באמונה אלא מודע שהדבר תלוי בו, ועל כך הוא מתפלל ונודר.

 

אם יעקב חושש לאחר ההבטחה שמא לא יהיה ראוי, קל וחומר שכל אחד מאתנו חייב להתפלל ולהשתדל להצלחתו. גם כאשר אנו מובטחים על ידי הקדוש ברוך הוא, עדיין אנו זקוקים לשאיפה מתמדת להשגת היעדים.

 

התבוננות נוספת בפסוקים מצביעה על פער שבין ההבטחה לנדר. הקדוש ברוך הוא מבטיח ליעקב: 'וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת', ויעקב נודר: 'וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי'. הקדוש ברוך הוא מבטיח ליעקב שישוב לארץ, אולם יעקב בנדרו מבקש שהשיבה בשלום תהיה עד בית הוריו. לכן יעקב אינו מסתפק בהבטחה ונדרש לנדור שהשלום ילווה אותו עד ההגעה הביתה. הפער שבין ההבטחה ובין הנדר משקף את חזרתו של עם ישראל לארצו. הקדוש ברוך הוא השיב אותנו לארץ ישראל מארבע כנפות תבל אולם לא הבטיח לנו שיהיה שלום. הכמיהה למציאות של 'ושבתי בשלום אל בית אבי' היא נצחית ובמבחן המציאות עד כה עדיין לא הגענו לשם. זה נדר שאנו נודרים לעצמנו להשיב את השלום לכל עם ישראל, בין היושבים בצפון ובין היושבים בדרום. שנזכה להביא שלום וחיי שגרה.

 

 

 

 

 

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });