מעקב אחר התנהלותו של אברהם בתחום קבלת המתנות מגלה סתירות בדרך פעולתו. כאשר אברהם יורד למצרים בעטיו של הרעב עם שרה אשתו הוא אומר לה: "וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ".
לא זו בלבד שאברהם דרש משרה לשקר, גם סיבת הדבר תמוהה – למען ייטב לי בעבורך – ומפרש רש"י: 'ויתנו לי מתנות'. אברהם היה מעוניין לזכות במתנותיו של פרעה ולשם כך היה מוכן אף לשקר. פרעה נתן לאברהם מתנות ורכוש תמורת שרה. גם כשאברהם הגיע לגרר הוא קיבל מתנות רבות מאבימלך: "וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כ יד).
ואולם, בפרשת מלחמת המלכים אברהם דווקא סירב לקבל מתנות ממלך סדום בעת שחרורו של לוט מהשבי, לאחר שהשיב את הרכוש לסדום. באותו הרגע יצא מלך סדום לקראת אברהם: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". אברהם, שנטל מתנות מפרעה, סירב באופן חד-משמעי לקבל מתנות ממלך סדום: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". אברהם נימק והסביר את סירובו – הוא מעוניין להימנע מפרשנות מסולפת, שכביכול מלך סדום היה שותף להצלחתו שלו.
סברתו של אברהם נכונה אולם מדוע לא אמר את אותם דברים לפרעה ואבימלך? זאת ועוד, מדוע אברהם אינו חושש שמא יגידו העולם שפרעה הוא שהעשיר את אברהם?
בעל שפתי חכמים דן בסתירה זו, ומפרש שאברהם היה מוכן ליטול מתנות מפרעה בעודו חסר רכוש, אולם לאחר שהעשיר נמנע מלקבל מתנות ממלך סדום. פירוש זה קשה, שכן נטילת מתנות היא סוגיה עקרונית – ומדוע מצב כלכלי יכול לשנות את הגישה? זאת ועוד, כיצד נסביר את נטילת המתנות מאבימלך, הרי אברהם כבר התעשר בינתיים – ומדוע הוא זקוק למתנות?!
ייתכן שההבדל עקרוני יותר ונעוץ בשאלת המחיר שאדם עלול לשלם בעבור קבלת המתנה. ננסה לבחון את ההבדל בין פרעה למלך סדום: פרעה נתן לאברהם שפחה, והיא לא אחרת מבתו הגר. רש"י (טז,א) מסביר מדוע פרעה נותן את הגר לאברהם: 'שפחה מצרית – בת פרעה הייתה, כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר'. פרעה היה מודע לכוחו של אברהם, להשגחתו של הקדוש ברוך הוא עליו. לעומתו, מלך סדום לא התרגש מעוצמת הנס. אברהם רדף אחר מעצמות גדולות עם קומץ אנשים והצלחתו גדולה משל כמה מלכים שניסו ונכשלו. היינו מצפים שמלך סדום יכיר בנס הגדול, אולם המפגש הסתיים בקול ענות חלושה, במתנת הוקרה לאברהם רק כדי לצאת ידי חובה.
לא כדאי לעשות עסקים עם מלך סדום, קל וחומר שיש להיזהר מליטול ממנו מתנות. מלך סדום יכול לעוות את התמונה ואף לחשוב שהוא שעומד מאחורי ההצלחה של אברהם. ייתכן שההבדל נעוץ בשינוי מנטלי בין מצרים לסדום, וייתכן שחוויית הנס של פרעה הייתה שונה משל מלך סדום. בעוד פרעה שספג עונש, וגופו סבל מנגעים שקיבל מה', ידע להעריך ולהודות על סילוק הנגעים שכן הרגיש את הנס בגופו, הרי שמלך סדום אינו יודע ואינו מכיר בעצמת הנס. הוא ממתין בעורף ואינו יודע מאומה על המתרחש בשדה הקרב.
במקרה של אבימלך אף יותר מכך. הקב"ה התגלה אליו ודיבר אתו, כך שהבין היטב את מקור הכוח של אברהם. אברהם פחד מפרשנותם של אנשי סדום בגין קבלת המתנות – שמא ישמע אמירות שקריות בגינן, וקבלת המתנות עלולה להזיק בטווח הרחוק. כך גם בימינו, צריך לשאוף להדרכתה של התורה: "והייתם נקיים מה' ומישראל" – כל מי שעובד בעבודה ציבורית ושבט הביקורת אינו פוסח עליו, צריך להיזהר מקבלות מתנות ומפרשנויות שעשויות לעמוד לו ולשמו הטוב לרועץ, ואף שמדובר במתנות ובהטבות מוצדקות, הן עלולות להיות קטגוריה על דמותו ואישיותו או שקבלת המתנות תפתח תלות מיותרת בין הנותן למקבל.