אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה
האותיות הסופיות החותמות את המילים שבפסוק מרכיבות את שמו של התנא רבי עקיבה. ביום הכיפורים אנו נבראים מחדש בדיוק כמו האור שנברא בתחילת בריאת העולם. נקודה זו מתבארת ממשנתו של רבי עקיבא בסוף מסכת יומא:
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים שנאמר: (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר: (ירמיה י"ד) מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:
רבי עקיבא ממשיל את טהרתם של ישראל, בעיצומו של יום הכיפורים, לטהרה במקווה: כשם שהמקווה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. בערב יום הכיפורים מוטלת על היהודי חובה מיוחדת של טבילה, ומסביר ה'שם משמואל' שכאשר אדם נכנס למים הוא מאבד את חיותו, מצוי בחושך ואינו רואה כלום, וברגע שהוא יוצא מתוך המים הוא דומה לאדם הנולד מחדש. לכן יש צורך להקפיד שבמהלך הטבילה יהיה הגוף כולו מכוסה במים כך שלאחר יציאתו של האדם מהמקווה ייחשב כאילו נולד מחדש.
רבי עקיבא עצמו נולד מחדש, שכן עבר שינוי דרמטי בחייו. בתחילת דרכו היה רועה צאן, ולאחר התמסרות גדולה לתורה הפך לאחד מעמודי התווך של מוסרי התורה שבעל-פה. רבי עקיבא מסמל אף את ההתמסרות הגדולה על קדושת השם – בו בזמן שסורקים את בשרו הוא מקבל עול מלכות שמים וזועק: שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד.
רבי עקיבא סבור שאבנים שחקו מים – שתוצאות ניכרות לאחר עבודה מאומצת. כדי להגיע משלב הזריעה לשלב הפרי – משלב האור לשלב השמחה: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" – יש צורך במאמץ ניכר. דמותו של רבי עקיבא מזדקרת מתוך המילים הללו ונרמז הדבר באותיות האחרונות של המילים המרכיבות את שמו.
באותו מעמד, בטרם התחלנו את תפילת ערבית, אנו מבקשים שהקב"ה יסלח לנו : 'סלח נא לעם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה'. ומיד לאחר מכן אנו אומרים שלוש פעמים: 'ויאמר ה' סלחתי כדברך'. עוד לפני שהתחלנו את עבודתנו ביום הכיפורים אנו ניצבים ומבקשים שה' יסלח לנו. האם לא נכון לדחות בקשה זו לתפילת נעילה? הכיצד יכולים אנו לבקש מהקב"ה שיסלח לנו בתחילת היום, לפני שעברנו את תהליך הכפרה?
נתבונן על הקשרו של הפסוק: לאחר חטא המרגלים ביקש משה מהקב"ה שיסלח לעם. בתקופת המדבר הוביל הקב"ה את ישראל בהנהגה נסית ונשאו כאומן הנושא את היונק. כשם שהאב סולח לבנו באשר הוא שם, כמו שהוא, על טינופו וחסרונותיו, ואף על פי שלא הספיק עדיין הילד להתרחץ ולהתנקות מעוונותיו, כך מבקש משה מהקב"ה שיסלח לעם ישראל. השראה להסבר זה נוכל לדייק מתוך תשובתו של ה' למשה:
וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ (במדבר יד, כ-כג).
אמנם ה' מקבל את תפילתו של משה – סלחתי כדבריך – אבל הקב"ה מתנה ומגביל את הסכמתו: "ואולם חי אני… כי כל האנשים הרואים את כבודי וגו'… וכל מנאצי לא יראוה". אין בכך סליחה ומחילה גמורה אלא הסכמה מותנית. ואולם, כיצד נבין את תשובתו של ה'? ממה נפשך, אם הקב"ה סולח מדוע היא מותנית 'ואולם חי אני'?
ויאמר ה' סלחתי כדבריך – היא הצהרה ראשונית שהקב"ה מתכוון לסלוח לעם ישראל. אך כדי להגיע למציאות של כפרה יש צורך לעבור תהליך מורכב ומייגע. בתחילת היום אנו מזכירים את אותו הפסוק המופיע בהקשר לחטא המרגלים: , ויאמר ה' סלחתי כדבריך", המבטא הסכמה עקרונית לסליחה. לאחר שהקב"ה אומר סלחתי כדבריך אנו רשאים לעבור את תהליך הכפרה. בהמשך היום נעבור תהליך של כפרה וטהרה, נתוודה ונבקש סליחה על כל מעשינו. ניכנס למקווה הטהרה עד אשר ה' יטהר אותנו במים טהורים.
פסוקים אלו מאפשרים לנו להתחיל את היום ולהגיע לתהליך של כפרה וטהרה בהשראתו של רבי עקיבא שהוא דוגמה עבורנו לתהליכים שבכוחם לחולל שינויים: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".