כל רודפיה השיגוה בין המצרים – שלושת השבועות

בתקופת ימי בין המצרים אנו נוהגים אבלות על חורבנה של ירושלים והמקדש. בשלב זה אציין את ההלכות הקשורות לחלקה הראשון של תקופה זו מיום י"ז תמוז ועד ר"ח מנחם אב.


תחילתה של תקופת ימי בין המצרים

א. אירועים שיש בהם שמחה: אין ללכת בתקופה זו למופעים, הצגות ערבי שירה וכו'. מוזיקה שקטה שאין בה שמחה ומוגדרת כהנאה – מותרת.


ב. תספורת וגילוח – הרמ"א פוסק: "תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז" (אורח חיים תקנא,ד), לכן אין להתגלח ואין להסתפר בתקופה זו. עדות המזרח אסורים בתספורת רק בשבוע שחל בו תשעה באב (ע"פ שולחן ערוך תקנא,טו).


ג. ברכת שהחיינו וקניית כלים: נהגו להימנע מקניית כלים או בגדים חדשים שברכתם שהחיינו. ימים אלו הם ימי פורענות לישראל וקשה לומר: "שהחיינו וקימנו והגענו לזמן הזה". בשעת צורך גדול מותר לקנות ולברך. ואולם, מותר לקנות כלים שברכתם הטוב והמטיב. בעוד ברכת שהחיינו נאמרת על כלי הנקנה לאדם עצמו, הרי שברכת הטוב והמטיב נאמרת בשעה שאנו קונים כלים חדשים לצורך הבית והמשפחה, ואין מניעה לומר ברכה זו בתקופת בין המצרים. כל קנייה לצורך ביתי ומשפחתי (ריהוט, רכב וכו') מותרת (ע"פ אגרות משה חלק ג' סימן פ). כמו כן, ישנם כלים או בגדים פשוטים שאין מברכים עליהם שהחיינו בשעת קנייתם ומותר לקנותם במהלך ימים אלו.נסכם ונאמר שמרבית הקניות מותרות לפחות עד ראש חודש אב.


ד. טיולים: מותר לטייל בתקופה זו ומותר לצאת לחופשה בימים אלו, אולם כדאי להימנע מטיולים מאורגנים או מטיול בקבוצות שיש בהם אווירה של שמחה ושירה משותפת.

 

 

האם אפשר לשמור על הלכות שלושת השבועות במהלך החופש הגדול ?

מנהגי האבלות של שלושת השבועות אינם חלים בתקופה הנוחה ביותר בלוח השנה. בתקופה זו כל הילדים נמצאים בחופשה וקשה לשמור על הלכות בין המצרים. כיצד נוכל לחנך את ילדנו לשמור על גבולות ההלכה במהלך החופש הגדול?

כמו בכל תחום חינוכי ישנם שני שלבים בסיסיים. השלב הראשון הוא שאנו – ההורים – נהיה משוכנעים בחשיבות העניין. השלב השני הוא הצורך לחנך ולהשפיע גם בחופש הגדול.


מסורת ההלכה של מנהגי האבלות היא עתיקת יומין. האבלות בימים אלו מתמקדת בחורבן ירושלים ובחורבן המקדש, שחרב בגלל שנאת חינם. כולנו חשים צורך לתקן ולזכך את האווירה בחברה הישראלית, להרבות באהבת חינם ולהימנע משנאת חינם. המנהגים הללו באים לעצור לרגע את השגרה כדי שנזכור את הכאב שבחורבן הבית. אנו מלאי ערגה לבניינו של בית המקדש, ומתגעגעים לתקופה שבה בית המקדש הוסיף פאר של עבודת ה', צדק ומשפט. במיוחד אנו כמהים למקום שבכוחו לאחד את עם ישראל. האבלות מתמקדת בחלל שנוצר ובתהום שנפערה עקב חורבן בית המקדש. כאשר נוכל להזדהות עם שורש העניין יהיה קל לנו לקבל מסורת הלכתית, שאבותינו קיימו ללא פקפוק ובדבקות גדולה.

קשה לחנך את הדור הצעיר שספוג בהנאות ובמיוחד שהכול חל במהלך החופש הגדול. האתגר האמתי הוא עבודה בשלבים. יש לקחת בחשבון את הגיל, את המוכנות לקבל, את סוג הפעילות, וכמובן להבחין בין תשעת הימים ובין שלושת השבועות. חינוכית – נכון יותר להדגיש את תשעת הימים מאת כל שלושת השבועות. ילדים שמגלים התנגדות ואינם מוכנים להיות פתוחים לקבל – יש להעדיף שיימנעו לפחות בתשעת הימים.

האתגר החינוכי שכל אחד מאתנו ינהג מנהגי אבלות, וכך יחנך את ילדיו לפי כוחם ולפי גילם. הדברים נוגעים גם אלינו. מי שמתקשה לעמוד במנהגי האבלות במשך שלושה שבועות שישתדל לעמוד בכך לפחות במהלך תשעת הימים. לא יהיה נכון לומר או הכל או לא כלום.

 

יהי רצון שיהפכו ימי בין המצרים לימי שמחה לעם ישראל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });