אין מי שלא שמע על בר כוכבא. אנחנו יודעים שהוא היה גיבור; אך מה היה שמו האמתי? במקורות חז"ל הוא נקרע 'בר כוזיבא'; במקורות נוצריים הוא נקרא 'בר כוכבא'. סופרים והוגים ציוניים הניחו שחז"ל הם שהפכו את הגיבור מכוכב לכזב, ובאקט של מחאה לאומית קיבעו אותם סופרים את שמו בתודעתנו דווקא בגרסה הנוכרית. אך חוקרים עומדים על כך שאכן, ככל הנראה, 'בן כוזיבא' היה שמו המקורי של מנהיג המרד ברומאים.
השם 'בר כוכבא' הוא כנראה כינוי שנדבק בבן כוזיבא בעקבות דרישתו של רבי עקיבא, שקרא עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כ"ד, יז). פסוק זה מופיע במקור באחת מנבואותיו של בלעם בן בעור, הנזכרות בפרשת בלק, ומרמז למלך המשיח. כאשר העם הדביק לבן כוזיבא את הכינוי 'בר כוכבא', התבטאה בכך ציפייה משיחית שהייתה כרוכה במרד. רבי עקיבא, וכמוהו כנראה גם רבים אחרים, חשב שבן כוזיבא יכול להתגלות כמשיח המיוחל.
דרשתו של רבי עקיבא פותחת לפנינו צוהר לפרשייה מרתקת בתולדות ישראל. כך מספר התלמוד הירושלמי: כאשר היה רואה רבי עקיבא את בר כוזבא, היה אומר: זה הוא מלך המשיח. "אמר לו ר' יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא" (תענית, פ"ד ה"ה). כך אומר ר' יוחנן בן תורתא לרבי עקיבא: המשיח יגיע זמן רב אחרי שגופתך תהיה בקבר. ואכן המרד נכשל, בן כוזיבא נהרג ועמו רבבות מישראל. על הפרשייה ההיסטורית הזו התווכחו – שנים רבות לאחר מכן – שניים מגדולי חכמי ישראל שחיו במאה השתים-עשרה למניינם: הרמב"ם והראב"ד. נקודת המוצא של הרמב"ם היא טענתו שהמלך המשיח אינו חייב לחולל נסים. ההוכחה שלו היא מחשבתו של ר' עקיבא, שבן כוזיבא הוא המשיח: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך; שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיוון שנהרג – נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת" (הלכות מלכים י"א, ג').
מעניין שהרמב"ם מתאר את רבי עקיבא כ'נושא כליו' של בן כוזיבא. עד כדי כך הגיע אמונו של המורה הקשיש במצביא הצעיר. אך לענייננו, מאלף בעיקר הניתוח הרעיוני של הרמב"ם. לדעת הרמב"ם, כפי שהוא מפרט בהמשך, כל מלך מבית דוד אשר קוצר הישגים משמעותיים מבחינה רוחנית וגשמית הוא 'בחזקת משיח', מעין מעמד ביניים – וזה היה מעמדו של בן כוזיבא. רק העתיד יכול לגלות אם אותו מלך הוא אכן המשיח.
הראב"ד אינו מסכים עם הרמב"ם, ומזכיר את הסיפור המובא בגמרא שחכמים דרשו מבן כוביזא מופת על-טבעי, וכשלא היה יכול לספק להם מופת מעין זה – הרגוהו. לדעתו משתמע שהמשיח צריך לחולל נסים המשנים סדרו של עולם. כמו כן, משתמע מדבריו שאינו מקבל את מעמד הביניים שמכונן הרמב"ם, מעמד של 'בחזקת משיח'. על כן קשה להצדיק, לפי שיטתו, את ההכרזה של רבי עקיבא על כן כוזיבא כמלך המשיח; מסתבר שלדעתו רבי עקיבא פשוט טעה. אחד ההיבטים של מחלוקתם נוגע לרמת הסיכון שאפשר לקחת. ההכרזה על אדם כ'בחזקת משיח' טומנת בחובה סכנה ציבורית איומה: מה יהיה אם אנחנו טועים? גם הרמב"ם מכיר בסכנה זו, כאשר כתב – בקטע שהשמיטה הצנזורה מרוב המהדורות – שאם בסופו של דבר מתברר שאותו מלך אינו משיח, מסתבר ש"לא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים".
באיזה ניסיון מדובר? זמנים שבהם יש התלהבות משיחית הם אכן זמנים של ניסיונות קשים. גם בחייו של המועמד למשיח צריכים חסידיו לשמור על פרופורציות. ואולם הניסיון הגדול ביותר הוא אולי אחרי מותו של אותו אדם גדול. אם החסידים מסרבים להשלים עם מותו של מנהיגם הם עלולים להביא לאסון רוחני. פרופ' יוסף דן כתב פעם שכל משיחי השקר של היהדות היו אנשים חשוכי בנים. כאשר מת מנהיג חשוב, חסידיו הנלהבים אינם מוכנים להשלים על היעלמו ללא יורש, והם מכריזים עליו כמשיח. זהו אולי הניסיון הגדול ביותר לאותם חסידים: להתאושש, לדעת שהמשיח עדיין לא בא, ולהמשיך הלאה.