פרשת בהעלותך – גם כשמנהיג טועה, חייבים לזכור את זכויותיו

 

מעשה מרגש חותם את הפרשה הסוערת, המלאה וגדושה במאורעות קשים ומתחים גדולים. מרים לקתה בצרעת על עוון לשון הרע ונאלצה להתבודד מחוץ למחנה במשך שבעת ימים. משה התפלל על מרים, וכל העם , כהנים ולוויים ושכינה – המתינו וציפו להחלמתה של מרים: "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן" (במדבר יב, טו – טז).

 

העם חתר להגיע לארץ ישראל. לא היה לו את הזמן ומנוחת הנפש להמתין ולעצור את המסע לארץ ישראל. החטא הנוראי של מרים פגע בה קשות, והיא נתבעה להמתין מחוץ למחנה. העם החליט להמתין לרפואתה של מרים, ולא היה מי שהתנגד ותבע להמשיך בדרך. מה היו המניעים שגרמו לעם שלם להתעכב באמצע המדבר? שאלה זו הטרידה את חז"ל, והם סברו שיש למצוא טעם משמעותי לדבר.

 

אמנם, מרים היא מנהיגה ובארה מלווה את העם, ובכל זאת כאשר ביקשו חז"ל למצוא טעם לדבר – פשפשו ובדקו עד שמצאו מעשה ייחודי שעשתה מרים לפני שנים רבות. וכך מסבירה המשנה במסכת סוטה (א,ט): "וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות א' /ב/) ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר (במדבר י"ג /יב/) והעם לא נסע עד האסף מרים".

 

לפי מסורת חז"ל לקתה מרים בצרעת בכ"ב בסיוון והייתה זקוקה לשבעה ימים של החלמה. בכ"ט בסיוון, בתום מחלתה, שלח משה את המרגלים לארץ ישראל (תענית כט ע"א). אפשר להבין מסמיכות הפרשיות שהעם היה חסר סבלנות משום שלא ידע 'מה ממתין לו מחר', ולכן מיהר לשלוח את מרגליו לארץ ישראל. נוסף על כך, מרים חטאה ופגעה במנהיגם של ישראל, והיו כל הסיבות לכעוס עליה, לנדות אותה ולשכוח את כל מעלותיה.

 

המשנה סבורה שמרים אמנם פגעה באחיה, אבל מעשה בודד שנעשה שנים רבות קדם לכן עומד לזכותה. דאגתה למשה התינוק הרך הנמצא בסכנה קיומית – נודע כמעשה גבורה והיה ידוע לעם. משה האח דאג להנציח את המעשה ולהטמיעו במורשת האומה.

המשנה מלמדת אותנו שיש מידה כנגד מידה: כשם שמרים המתינה למשה כך החליט אף העם להמתין למרים.

ואולם יש גם לזכור דבר נוסף. על הפסוק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים, כד,ט), מסביר הרמב"ן:

 

ולפי דעתי שהיא מצות עשה ממש… והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל:

 

כלומר, גם שהמדובר באחות מסורה ובמנהיגה חשובה – לא עמדו לה זכויותיה בעת שדיברה לשון הרע על אחיה, ולקתה על כך. אם כן, כשם שהזכויות מועילות בעת שמקבלים עונש, כך גם אינן מצילות מפני העונש בעוון לשון הרע, ובמיוחד בתוך התא המשפחתי. פעמים שהקרבה מאפשרת לרכל ולומר לשון הרע אולם דווקא בשל כך צריך להיזהר שבעתיים מאמירת לשון הרע בתוך חוג המשפחה.

 

מרים, המנהיגה הגדולה, טעתה טעות מרה ונוראית – אולם העם נמנע מלנדותה בשל מעשה גדול שעשתה לפני שנים רבות, שהציל את חייו של משה המנהיג. כיום ישנה נטייה לזכור לאדם את טעויותיו, ובמיוחד כאשר מדובר במנהיג שוכחים את המעלות והזכויות ומתמקדים בחסרונות. המעשה המיוחד שנעשה ערב שליחת המרגלים לארץ, יכול ללמד אותנו שאסור לשכוח לזקוף לזכותו של אדם את מעשיו הטובים, וגם כאשר הוא כושל מעשים אלו יכולים לעמוד לזכותו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });