בפעם הבאה שתשמעו דרשה בנושא התשובה, נסו לבחון האם הדרשן מאמין במודל העורלה או במודל הווירוס. דרשנים בוחרים בדרך כלל באחד משני המודלים הללו בלי שהם מודעים לכך. מדובר בשתי תפישות יסוד בנוגע לאופי האנושי, וממילא גם בשתי גישות שונות בנוגע לחטא ולאדם החוטא.
נפתח במודל העורלה, המופיע גם בפרשת בחוקותי. כאשר הקב"ה מתאר את עונשם של בני ישראל החוטאים, הוא מזהיר: "והבאתי אותם בארץ אויביהם; או אז יכנע לבבם הערל, ואז ירצו את עוונם" (ויקרא כו מא(. רש"י מפרש שמדובר במשפט אחד רצוף – לאחר שייכנע לבבם, אז יכפרו על עוונם בייסוריהם. הרמב"ן מפרש לעומתו שיש כאן שני מסלולים: בני ישראל ייגאלו או כשיחזרו בתשובה ויכניעו לבם, או כשייסוריהם יכפרו על עוונם. ייתכן שרש"י סבור ששני התנאים נחוצים – כוחם של ייסורים מוגבל כשלא מתלווה אליהם הכנעת הלב. המודעות האנושית היא הנותנת פשר למאורעות הגורל. אם אדם אינו מודע לכך שהסבל העובר עליו הוא עונש על חטאיו, ייתכן שגם הקב"ה לא סופר את הייסורים הללו.
המקרא מדבר כאן על "כניעת הלב הערל". בספר דברים מוזכר ביטוי דומה: "ומלתם את עורלת לבבכם" (דברים י טז). הלב נתפש כאטום, סגור בפני האמת הקורנת בחוץ. פענוח המשל מביא אותנו לתפישה שהלב, כמוהו כאיבר הברית, נולד כשהוא ערל, מכוסה ואטום. הטבע האנושי המולד הוא בעייתי: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא). כדי שנוכל לקלוט את דבר ה', עלינו למול את לבנו, להתעלות מעל לטבע שלנו. דבר ה' אינו בפנים אלא בחוץ. המפתח הוא בפתיחות וברגישות רוחנית. התביעה למול את עורלת הלב מפגינה אמונה אופטימית בכך שכל אדם רגיש ופתוח אכן יכול לקלוט את המסר האלוהי. אך לשם כך עליו להשתנות ולהשתפר עד שיגיע לדרגה הרוחנית המתאימה, ואז יוכל להקשיב. אין זו התפישה הנוצרית הפאולינית, שכל אדם נולד חוטא ואין ביכולתו להיחלץ מהמעמד הנורא הזה בלי חסד אלוהי מיוחד. האדם לא נולד חוטא, האדם נולד ערל – בידיו הבחירה האם ימול את עורלתו ויתפתח להיות אדם רוחני ורגיש, או יישאר ערל לב כל חייו.
כנגד מודל העורלה ישנו מודל הווירוס. בעולם המחשבים, "וירוס" הינו תוכנה הרסנית המוחדרת למחשב מבחוץ ומשחיתה אותו. נראה שווירוס המחשבים הראשון היה דווקא חרק. המילה "באג" משמשת לתיאור תקלה בעולם המחשבים, אך מקורה במילה הלועזית שמשמעותה "חרק". מספרים שהשימוש הראשון בביטוי "באג" במשמעותו המודרנית נעשה בשנת 1947, כאשר עובדי המחשב במרכז הצי בווירג'יניה מצאו בתוך שפופרות הענק של המחשב הפרמיטיבי שלהם חרק קטן, שגרם לקצר במערכת. ה"באג" הזה, כמוהו כווירוסים המודרניים שלנו, לא נולד עם המחשב : המערכת הייתה תקינה ויעילה, עד שחדר אליה משהו מזיק מבחוץ.
אם נתרגם את המודל הזה למישור הרוחני, אפשר לטעון שהחטא אינו תוצאה של עורלת לב שהאדם נולד עמה, אלא של "וירוס" או "באג" שחדר למערכת מבחוץ; בעברית בסיסית – נכנס לו ג'וק למוח. לפי התפישה הזו, האדם נולד טהור ושלם והוא יכול למצוא את אלוהים לבדו, אולי אפילו בתוכו; אך האדם קולט השפעה שלילית מסביבתו, מעוות את טהרתו הטבעית ומאבד את כישוריו הרוחניים. "אשר עשה האלוהים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת ז כט).
פרשת בחוקותי פותחת בפסוק: "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" (ויקרא כו ג). אך כיצד מגיעים לשמירת המצוות? האם האדם מטבעו המולד נמשך לחוקי ה' או שמא הוא אדיש כלפיהם? האם שמירת המצוות תובעת התעלות ושינוי, מילת הטבע הבסיסי שלנו ושיפורו, או שמא דווקא צלילה פנימה אל הטבע האמתי שלנו? הרמב"ן בהמשך הפרשה (שם, טו) מבדיל בהקשר זה בין מצוות שונות – ישנן מצוות שלב האדם נוטה אליהן, וישנן מצוות שנראות לנו זרות ומשונות. ייתכן גם שיש להבדיל בין אנשים שונים. בסופו של דבר, זוהי שאלה שכל אחד צריך להכריע בה בנוגע לעצמו; שום מודל מופשט לא יעזור.