יום העצמאות – אין מדינה אחרת

לפני שנים מספר אמרו לי שאני לא מספיק ציוני. היום אומרים לי שאני "ממלכתי", במובן המזלזל של המילה, והכול כתגובה לאותה ההצהרה בדיוק: אני חושב שלמדינת ישראל יש ערך דתי חשוב, אף שאינני יודע האם היא חלק מתהליך הגאולה. התגובה שהשתנתה באופן דרמטי מבטאת את המשבר הרוחני שמתחולל היום בציונות הדתית.

התחנכתי על האמונה שמדינת ישראל היא ראשית הגאולה. האמונה הזו היתה בשבילי ובשביל חבריי אקסיומה שאי-אפשר לערער. עד שיום אחד שאלתי: מי אמר? מוריי הפנו אותי לאמרה המפורסמת ממסכת סנהדרין: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל'" (סנהדרין צ"ח). מכאן לכאורה ראיה ששגשוג כלכלי וחקלאי במדינת ישראל הוא הקץ המגולה.


אך יש לזכור שאין מדובר כאן בסימן אחד ויחיד, בדוק ומיוחד. מדובר באחד מאלפי מדרשים ואמרות בנוגע לגאולה. באותו עמוד בגמרא, חכמים שונים מציעים עוד סימני גאולה: "אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא יימצא"; "אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל"; "אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל". תקראו לי כשיכלו גסי הרוח.


חז"ל נתנו סימנים רבים ושונים לימות המשיח, וקשה לראות באחד מהם הוכחה בלעדית. ושמא גם על הסימנים הללו נאמר את שכתב הרמב"ם על דרישת ענייני הגאולה: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו" (הלכות מלכים י"ב, ב). קשה לקבוע מסמרות בזיהוי הגאולה, עד שלא נראה את משיח בן דוד בכסאו. ועד אז – נקווה ונייחל שמדינת ישראל היא אכן ראשית גאולתנו, אך לא נוכל להיות בטוחים.

 

עקירת גוש קטיף ואלימות המשטרה בעמונה הובילו חלק מאנשי הציונות הדתית לתגובה חריפה: המדינה לא שווה כלום. בעיניי, בחלק גדול מהמקרים – כמובן, לא תמיד – זו תוצאה של ציפיות מוגזמות. מי שחשב שהמדינה היא גאולה, ונכזב, מגיע למסקנה שהמדינה היא אסון.


אבל אפשר להסתכל על המדינה אחרת לגמרי; גם בלי קשר לגאולה, למדינת ישראל יש ערך דתי. יש לה ערך דתי משום שהיא מגינה על יהודים; משום שהיא הביטוי הלאומי של עם ישראל; משום שהיא משמרת את הזהות היהודית; משום שבלעדיה ההתבוללות היתה מחסלת עוד כמה מיליונים מעמנו; משום שהיא נותנת לנו תקווה להתפתחות תרבות יהודית גאה ועצמאית. בלי מדינת ישראל הריבונית, עם ישראל היה היום במצב נואש. האם היינו מעדיפים לחיות במדינה פלשתינית?

יש הטוענים שהערך הדתי של מדינת ישראל כיום מגדיר אותה כגאולה חלקית בפני עצמה, בלי שתוביל בהכרח למשיח. אינני מתווכח עם הטיעון הזה, ששונה מהטיעון שלי בעיקר בסמנטיקה. השאלה המרכזית היא האם ברור לנו שמכאן סלולה הדרך במישרין ובאופן ודאי לגאולה השלמה. לי אין ודאות, אלא רק תקווה. ובכל זאת אני מאמין שלמדינה יש משמעות דתית חשובה.

מספרים שביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, הרב הצבאי הראשי, הרב שלמה גורן (אז: גורונצ'יק), עבר לפני התיבה. הרב גורן פתח את תפילת ערבית בברכת "שהחיינו" נרגשת. אחד המתפללים ניגש אליו ושאל בזעם: מה פתאום שהחיינו?! זה בסדר, אמר לו הרב גורן; יש לי גופייה חדשה (הרבנות הראשית – שבעים שנה, ח"ב, עמ' 847, הערה 48). 


הרב גורן זצ"ל סבר שנסתיימה תקופת הגלות. הוא סיפר שעל הנושא הזה התווכח פעם עד ארבע לפנות בוקר עם הרבי מלובביץ', ולא הצליחו לשכנע איש את רעהו. אך הרב גורן הסיף וטען, שמדינת ישראל של היום היא תקופת ביניים, אחרי תום הגלות ולפני העידן המשיחי: "כבר יצאנו מעידן הגלות, אבל טרם נכנסנו לתקופה המשיחית" (תורת המדינה, עמ' 475).


לפי השקפתו של הרב גורן, למדינת ישראל יש ערך דתי עצום, ונודע לה מקום מיוחד בהיסטוריה היהודית. ובכל זאת, אין היא חלק הכרחי מתהליך הגאולה.

אין לנו דגל אחר. גם הרב סולובייצ'יק זצ"ל פיתח תפישה ציונית-דתית, שאין בה זכר לגאולה. לפי דבריו במאמרו 'קול דודי דופק', מדינת ישראל טובה וחשובה משום שהיא מרימה את קרן ישראל ואת קרן היהדות. לא פחות, אבל גם לא יותר. במכתב פרטי כתב הרב סולובייצ'יק שהוא חותר לגיבוש עמדה אשר "תחייב את המדינה ותוקיר תקומתה והתמדתה מתוך חיבה והתמכרות, אבל לא תפריז על ההערכה יותר מדי עד כדי גלוריפיקציה והאלהה" (Community, Covenant and Commitment, pp. 163-166).


עמדה מאוזנת מעין זו תביא אותנו לתגובה מאוזנת יותר לאירועי התקופה האחרונה. אכן, מדינת ישראל מתנהלת בכיוונים שאינם נראים לנו רצויים. אך מאז ומתמיד מדינת ישראל לא היתה מושלמת. מאז ומתמיד היו בה חילולי שבת, התנכרות ליהדות, ושאר מרעין בישין. ובכל זאת, יתרונותיה עולים בהרבה על חסרונותיה. המאזן הזה נכון גם לאחר העקירה הנוראה של גוש קטיף. עדיפה מדינת ישראל בלי גוש קטיף, על מצב שבו אין מדינה בכלל.


כך גם לגבי השירות בצבא. היו שהתגייסו לצה"ל רק משום שהוא מקדם בהכרח את הגאולה; כיום חלק מהם חושבים להשתמט. לצה"ל יש ודאי חשיבות סמלית ורגשית, אבל חובת השירות הבסיסית נובעת מעיקרון פשוט, שאינו קשור לגאולה: צה"ל מגן עלינו מאויבינו, ושומר על הקיום הפרטי והלאומי שלנו. למה צריך לשרת בצבא? משום שאם במשך יום אחד צה"ל ישבות, כולנו נהיה שחוטים לפני שתשקע החמה.


לכן אחגוג בשמחה ובהלל את יום העצמאות. אני מודה לקב"ה שהעניק לנו את המתנה היקרה של מדינת ישראל. עצם קיומה של המדינה הוא נס וחסד, ובלעדיה – מי יודע לאילו תהומות היה עם ישראל מידרדר.


בה בעת נמשיך לעשות כל מאמץ ליישר דרכי מדינתנו לאורחות ישרות. ביום העצמאות הזה אניף את הדגל. גם אם התבלה מעט, אין לנו דגל אחר. וגם אם המדינה התבלתה מעט, אין לנו מדינה אחרת.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });