פרשת משפטים – "עבדי הם", ולא עבדי קבלן!

לאחר מעמד הר סיני פותחת פרשתנו בעניינים הקשורים לחיי חברה. התורה מפרטת את הכללים הנוגעים לעבד עברי, דיני חבלות ונזיקין ושאר דינים הקשורים לחיי הקהילה. פרשה זו מחוברת לקודמתה באמצעות ו"ו החיבור – "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם".

ומפרש רש"י: "כל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך, שתשים סנהדרין אצל המקדש".

הסמיכות בין מצוות מזבח שחתמה את פרשת יתרו, לבין פרשת משפטים הדנה בהלכות משפט שבין אדם לחברו, מלמדת שמיקומה של הסנהדרין במקדש. הקשר שבין ישראל לקב"ה אינו בא לידי ביטוי רק בהקרבת קרבנות על גבי המזבח, אלא גם בצורך בהקרבה מוסרית, בשאיפה לבניית חברה יהודית הדוגלת בצדק ומקשיבה לקול הסנהדרין. לא ייתכן שמחד גיסא יעלה הכהן על המזבח, ומאידך גיסא תתגלה ערוותו המוסרית. מזבח אבנים ייבנה בתנאי שמשפטים תשים עליו.

פרשתנו אינה פותחת במצוות השבת או בהלכות שבועות או בהלכות עבודה זרה. הפרשה מבליטה את הצדק החברתי ומעלה אותו לראש הפירמידה הרוחנית. בעוד בכל העולם נוסדה מערכת המשפט לאחר היווסדן של המדינות, הרי שמערכת המשפט היהודי נוסדה עוד טרם בואם לארץ, בעודם במדבר. משה עומד מבוקר ועד ערב, עוד לפני מעמד הר סיני, ומספק לעם פסקי הלכה בתחומים חברתיים.

החוקים בפרשת משפטים ניתנו בסיני. הקב"ה לא השאיר ביד העם את הקביעה החוקית והמשפטית. דרכן של אומות לחוקק חוק, ולאחר מכן לערוך תיקונים לחוק עד שמערכת המשפט הופכת להיות מסורבלת ומסובכת בסתירות רבות. לא כן משפטי ה' שנאמר עליהם: "משפטי ה' אמת, צדקו יחדיו" – הקב"ה ייסד מערכת משפטית כוללת, שכל החוקים בה מצטרפים לצדק אחד. הקב"ה לתת לישראל במעמד הר סיני מערכת מושלמת שיש בה מורכבות, ותפקידו של הדיין לעמול ולחקור את הדין עד אשר יוציא פסק הלכה קב ונקי.

פרשת משפטים פותחת בהלכות עבד עברי ולא בסוגיות הקשורות לשבת ומועדים או בקרבנות ותלמוד תורה. וכפי שמובא במדרש: "כי תקנה עבד עברי. פתח במשפט [עבד] עברי, לפי שהיו עבדים במצרים, ופדאם הקדוש ברוך הוא ונתן להם חירות, לפיכך צוה לישראל בראשונה שלא לשעבד באחיהו בפרך ולא לשעבדו לדורות […]", כך נלמד שיחסים בין אדם לקונו אינם נבחנים רק בעבודת המקדש אלא גם בכללי מוסר חברתיים. בתקופה האחרונה התקיימה שביתה בנושא של עבדים של תקופתנו – עובדי קבלן. אפתח בציטוט מדברים שנאמרו בכנסת: "אין תופעה של ניצול עובדים שיטתי כמו תופעת ניצול עובדי הקבלן […] (מדובר ב)קרוב לשלושים אחוזים שמועסקים בעצם במדינה, אבל המדינה לא מכירה בקיומם. המדינה לא רואה אותם, לא שומעת עליהם […] אתה יודע שבתחנת הכוח רוטנברג מועסקים שמונים עובדים שעובדים בפחם, בחום של שישים מעלות, בלי נשמיות, כי מתקמצנים על נשמיות, וכדי לחסוך בעלויות הורידו להם תשלום על חצי שעה מקלחת שהם חייבים אחרי עבודה בפחם יום שלם. עבדים, עבדים לכל דבר […] אין מדינה במערב שמעסיקה כמות כל כך מטורפת של עובדי קבלן, אנחנו הגענו לשיא עולמי".

פרשת עבד עברי מתארת מערכת יחסים בין מעביד לעובד, אולם עובדי קבלן הם עובדים ללא מעביד ישיר. מניידים אותם ממקום למקום כדי לחסוך בעלויות. הם עובדים בארגון אחד אולם משכורתם משולמת על ידי הקבלן שמעסיקם.

אם עד עתה כל מי שעבד תחת קורת הגג של המפעל נכנס לאותו חוזה אחיד, שהבטיח שכר הוגן ותנאים סוציאליים מפליגים, עכשיו רבים מהעובדים אינם מקבלים את משכורתם מהחברה כלל, אלא מקבלני כוח האדם – ולכן אינם קשורים לחוזים האחידים כלל. כך עלויות העבודה מוזלות, שכן שכר העבודה ללא התנאים הסוציאליים בצירוף העמלה לקבלן כוח האדם אינם מגיעים יחד לעלותו של עובד תחת החוזה האחיד. חשוב להדגיש שלא מדובר במשרות חריגות או זמניות. צורת ההעסקה הזו הולכת ומתפשטת, ולא נדיר לראות היום בישראל שני עובדים היושבים כיסא ליד כיסא, שכם אל שכם, ועושים את אותה העבודה במשך שנים – אך התנאים שהם מקבלים שונים באופן דרסטי, מכיוון שאחד מהם מועסק על ידי הארגון ואחר מועסק דרך קבלן כוח אדם.

פרשת משפטים פותחת בזכויות העובד, בין אם הוא שכיר בין עבד עברי, כתנאי בסיסי לעבודת ה'. המסר הוא שלכל עובד יש מעביד שעליו לדאוג לו בצורה הטובה ביותר. העובד אינו ככלי ביד החוצב שניתן לעשות בו ככל העולה על רוחנו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });