פרשת וארא – קוצר רוח – לאו דווקא מעבודה קשה

משה מנסה בכל כוחותיו לשכנע את העם ולהכינו לקראת היציאה ממצרים, אולם נסיונותיו אינם נושאים פרי והעם נשאר בעמדתו: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".

העם אינו שומע למשה מקצר רוח ומעבודה קשה. מהו אותו 'קוצר רוח' המונע מהעם להקשיב למשה?

אבן עזרא מסביר את הפסוק: "וידבר. ולא שמעו ולא הטו אזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות, ובעבודה קשה שנתחדשה עליהם".

כיוון דומה נוכל לראות בפרשנותו של הספורנו: "כי לו לא העבודה הקשה, היו נותנים לב לדברי משה, והיו מבינים מטענותיו שראוי לבטוח".

שני פשטני המקרא – הספורנו ואבן עזרא – כיוונו לדבר אחד. העם שקוע בעבודה קשה שאינה מאפשרת הקשבה. אילו היו פנויים נפשית היו יכולים להפנות את לבם לדיונים תאולוגיים ולשיח רוחני. לאחר האכזבה הגדולה של משה מהעם מתבקש משה להגיע אל פרעה ולשכנעו להוציא את בני ישראל ממצרים וכך עונה משה להקב"ה: "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם".

משה מסרב ללכת אל פרעה, וטענת קל וחומר בפיו. הרי אם העם לא שמע אליי – הכיצד פרעה יקשיב?! אולם הקל וחומר תמוה – וכי אפשר להקיש בין ההקשבה של העם לבין הקשבתו של פרעה?! העם נמנע מלשמוע למשה בעטיה של עבודת פרך, ולעומתם פרעה מיושב בדעתו וספון בארמון מפואר. חז"ל אכן מעלים אפשרות אחרת להסבר סירובו של העם: "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה. היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, וכן יחזקאל אומר: איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ), ראה מה כתיב: איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו".

לא העבודה הקשה מנעה את ההקשבה – עם ישראל היה שקוע בעבודה זרה. חלפו עליו שנים במצרים, ותרבות מצרית המכילה עבודה זרה נכנסה. דור צעיר התחנך באווירה של עבודה זרה, וההרגל עשה את שלו. פרשנותם של חז"ל סוללת את הדרך להבנת הקל וחומר של משה. וכי ייתכן שמשה יוכל לשכנע את פרעה בצדקת דבריו? אם העם, שנמצא בתנאי עבדות קשים, אינו יכול להאמין למשה ואלוקיו – הכיצד ישמע המסית והמדיח היושב על כס המלכות?! אמנם העובד בפרך נשימתו קצרה אבל גם השקוע במנעמי החיים כפרעה אינו מעוניין להקשיב ולפתוח את הלב.

וכן מה הטעם למסור מסרים לעם האוטם אוזניו מלשמוע? האם יש לעשות כן בכל מחיר? זאת ועוד כשם שמצווה לשמוע דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע!

ייתכן שהמסר של הקב"ה בציווי למשה הוא שיש טעם וערך לומר דברים שקשה לשומע להאמין בהם משום שבעתיד הם יחלחל לתוך לבו. הרב מנדל מקוצק אומר על הפסוק: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" – כאשר הלב סגור ואינך יכול להכניס את הדברים לתוך לבבך, שים את הדברים על לבבך, כך שייכנסו לשם ברגע שהלב ייפתח. אל לאדם להשמיע דברים של ביקורת ותוכחה אם האחר אינו מעוניין לשמוע, אולם דברי חיזוק ואמונה יש להניח על הלב – בוא יבוא היום והדברים ייכנסו פנימה. ופעמים יש להאמין שאם הדברים לא ייכנסו בדור האבות אזי ייכנסו בדור הבנים.

תנאים פיזיים קשים לא בהכרח יגרמו לאדם להיות קצר רוח. לפעמים קצרות הרוח נגרמת דווקא כאשר חיים ברמת חיים גבוהה. אדם חי את השגרה ואוטם את לבו למתרחש מסביב. 'קצרות הרוח' היא סכנה חמורה להתפתחותו של האדם, הנתבע לא לקפוא על שמריו אלא להסתער קדימה. מצד אחד ישנם הרבה חלשים שהם קצרי רוח בגלל חייהם הקשים – דוחק הפרנסה מקשה עליהם, והם מצויים במלחמת הישרדות של החיים שאינה מאפשרת להם להיחלץ מהשגרה ולהפנות את ראשם לדברים אחרים. מצד אחר, ישנם אחרים ששגרת חייהם כה מתוקה עד שהיא עלולה להביא אותם לתרדמה ממושכת – והם קצרי רוח מתוך אדישות. שבויים הם במעדני החיים, אסורים בכבלי התאווה. כדי שלא ניהפך קצרי רוח יש לערוך חשבון נפש ולאתגר את עצמנו במשימות משמעותיות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });