אנו נוטים לחשוב שהמאמץ היצירתי האנושי מושקע בעיקר בהגדלת רווחתם וטובתם של בני האדם. למרבה הצער, דומה שלא פחות מאמץ ולא פחות יצירתיות מושקעים דווקא בצמצום הרווחה והנוחות של אנשים. המקלדת שאנו מכירים, המכונה "מקלדת Qwerty" על שם האותיות הראשונות בשורה העליונה, תוכננה במיוחד כדי להקשות על המדפיסים. במכונות הכתיבה הראשונות, הקלדה מהירה מדי הייתה תוקעת את המכונה; לכן תכננו היצרנים במיוחד מקלדת שבה האותיות הנפוצות ביותר מפוזרות בין השורות, ונמצאות בעיקר במקומות הפחות נגישים על המקלדת. כך הצליחו להאט את ההקלדה, ובמקום שהמכונה תיתקע, אנחנו נתקענו עם מקלדת מסורבלת (דיימונד, רובים חיידקים ופלדה, עמ' 194). זו רק דוגמה קטנה למאמץ המושקע בצמצום הנוחות האנושית; דוגמאות חריפות הרבה יותר קל למצוא בעיון מרפרף בספרי ההיסטוריה של המאה העשרים.
העריץ הראשון בהיסטוריה המקראית הוא פרעה. גם פרעה השקיע מאמץ אדיר בעינוי יצירתי של בני ישראל. מדוע רוצה פרעה בשעבוד בני ישראל? התפישה הפרעונית מפורשת בסוף פרשת שמות. לאחר שמשה ואהרן ניגשים אל פרעה בראשונה, שליט מצרים מורה לעבדיו להכביד את עול השעבוד על בני ישראל: "כי נרפים הם, על כן הם צועקים לאמור: נלכה נזבחה לאלוקינו. תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר" (שמות ה', ח'-ט'). התיאוריה החברתית של פרעה היא פשוטה – השעבוד והעבודה הקשה לא נותנים לבני ישראל להרים את הראש. אין להם זמן, כוח או תשומת לב לחשוב על גאולה ממצבם הנקלה.
נראה שכך יש לפרש את מגמתו של פרעה למן הימים הראשונים של השעבוד. אין זה אותו פרעה – מדובר במלך אחר – אך החשיבה החברתית נותרה ככל הנראה כשהייתה. מדוע שעבד פרעה את בני ישראל? כך מתאר המקרא את שיקוליו: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכם לו, פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו, ועלה מן הארץ. וישימו עליו שרי מסים, למען ענותו בסבלותם" (שם א', ט'-י"א). ממה חושש פרעה? רש"י והרמב"ן פירשו באופנים שונים, אך שניהם מיקדו את חששו של פרעה בנקודה אחת: שמא יצטרפו בני ישראל לאויבי מצרים וישמשו כגיס חמישי. פירוש זה מעלה קושיה חריפה: אם זה היה פחדו של פרעה, מדוע היה צריך לשעבד את בני ישראל, ולהותיר בארצו פצצת-זמן דמוגרפית וחברתית? מוטב היה לו לשלח אותם מן הארץ אל המדבר!
לכן נראה שיש להציע הסבר אחר: פרעה חשש בעיקר מהאפשרות שבני ישראל יברחו מן הארץ. לפי פירוש זה יש להסביר שעוד לפני גזירת השעבוד, תפסו בני ישראל מקום חיוני בכלכלת מצרים, עד כדי כך שעזיבתם הייתה איום של ממש על פרעה והמצרים. מסתבר שבני ישראל, הזרים והמבודדים, היו הפרולטריון של מצרים ועסקו בעבודות נחותות (אולי התמחו ברעיית צאן, אשר הייתה תועבה למצרים). פרעה חושש שבני ישראל יצברו עוצמה וינצלו שעת-כושר כדי לברוח ממצרים. לכן הוא מטיל עליהם שעבוד קשה ואכזרי, שיצמצם את הריבוי הטבעי שלהם, וגם ישבור את רוחם וידכא את חירותם.
לפרעה הייתה פילוסופיה חינוכית; מוטב אולי לומר: פילוסופיה אנטי-חינוכית. הוא חשב שעבודה קשה מדכאת את חירות המחשבה ורומסת את הנשמה. במידה מסוימת פרעה הצליח – בני ישראל אכן הפכו לעם עבדים מדוכא, והיו צריכים את משה שבא בשליחותו של הקב"ה כדי ליושיעם.
מפרעה אני לומד לקח חינוכי אחד. אני מכיר כמה מחנכים שהפילוסופיה שלהם גם היא מתמצה בפסוק שהזכרנו: "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר". השיטה הזו יכולה לעבוד, בהנחה שהמטרה שלך היא לגדל עבדים. לפני שנוקטים גישה הזו, כדאי לזכור מי המציא אותה.