רגע הנישואין של יצחק ורבקה מתואר בתורה בניסוח יוצא דופן: 'וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ'. תאור זה אינו מופיע בתורה תדיר, ובכך נרמז שזו לא הייתה אהבה רגילה הקיימת בין איש לאישה אלא אהבה גדולה ומיוחדת – יצחק מצא ברבקה תכונות הזהות לשרה אמו שאליה היה קשור בעבותות של אהבה. ברם בפרשתנו נחשפת המורכבות ביחסיהם של יצחק ורבקה – נראה שיצחק ורבקה סובלים מתקשורת לקויה. לאורך כל הפרשה אין אנו מוצאים שיחות אישיות בין יצחק לרבקה. רק פעם אחת רבקה מדברת עם יצחק בשעה שהיא מבקשת לשלוח את יעקב למשפחתה כדי למצוא אישה. רבקה מטייחת, שכן הסיבה המרכזית היא החשש שמא עשו יפגע ביעקב. אם כן, מדוע רבקה נמנעת מלספר ליצחק את האמת כמות שהיא?!
רבקה יודעת שיצחק אוהב את עשו ואף מודעת למעשי המרמה של בנה. מדוע נמנעה רבקה מלספר ליצחק על מעלליו של עשו בנו? ומדוע שלחה רבקה את יעקב להתחפש לעשו, במקום לגשת אל יצחק ולשכנע אותו שדווקא יעקב הוא הראוי לברכות? נראה שחוסר השיח בין יצחק לרבקה משקף בעיה אמתית. גם לאחר שיצחק גילה שיעקב גנב את הברכות – ומן הסתם יכול להניח שרבקה קשורה לעניין – לא הטיח שום ביטוי של כעס כלפי אשתו. בעוד מצאנו ביטויי כעס בין שרה לאברהם ("חמסי עליך") ובין רחל ליעקב ("הבה לי בנים… ויחר אף יעקב ברחל"), לא מצאנו מעולם ביטויים כאלה בין רבקה ליצחק. מהו אם כן, פישרה של אותה מערכת יחסים מורכבת?
הרב נפתלי צבי ברלין מוולוזין (הנצי"ב), בפירושו על התורה, מגדיר את המורכבות בזוגיות של יצחק ורבקה. הנצי"ב סבור שנפילתה של רבקה מהגמל מסמלת דיסטאנס: 'ומאז והלאה נקבע בלבה פחד ממנו, ולא הייתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם או שינוי דעה לא בושו לדבר רתת לפניהם; מה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה לסיפור שיבוא בפרשת תולדות, שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות, ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו, וכן בשעת הברכות…'.
לדעת הנצי"ב היו פערים תרבותיים בין רבקה ליצחק. רבקה הגיעה ממשפחה רחוקה ולא מוכרת אל אחת מהמשפחות הכי מיוחסות בארץ ישראל, ולכן כבר מהרגע הראשון הייתה התקשורת לקויה. רבקה נמנעה מלשים את הדברים על השולחן ויתכן שזו המשמעות בכיסוי הצעיף. כך התגלגלו הדברים, ומערכת היחסים הזו הביאה להעלמת הדברים מפני יצחק – 'גניבת הברכות'.
נראה שאפשר להוסיף זווית נוספת. רבקה, מטל שחר ילדותה, הייתה עצמאית, פעלתנית ובעלת ביטחון עצמי, ואין לה שום סיבה לפחד מיצחק. הזוגיות שלה עם יצחק היא מצוינת אולם ישנם נושאים שהיא לא מספרת ליצחק, וסבורה שיצחק לא יוכל להבין אותה. יצחק בא ממקום אחר – הוא פאסיבי ותמים. רבקה יודעת שחסרה לו חכמת החיים שספגה בביתה בחרן.
היא מבינה שיש להוציא את יעקב מהבית שמא עשו יהרגו: 'וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד'. אולם כאשר היא מדברת עם יצחק היא נוקטת עמדה אחרת – לא מזכירה את החשש מהריגתו של יעקב אלא מנמקת את עזיבתו מהבית בטענה שעליו לחפש אישה ראויה מבית טוב: 'וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים'. רבקה מכירה את מחשבותיו של עשו והיא חוששת מתמימותו של יצחק בעלה. רבקה נמנעת מלהסתכן ושולחת את יעקב מסיבה שוודאי שיצחק יזדהה ויסכים עמה.
חז"ל מקבילים בין רבקה לתמר: 'שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר, רבקה, ותקח הצעיף, תמר, ותכס בצעיף ותתעלף' (בראשית רבה פרשה ס). ההקבלה בין תמר לרבקה קשורה לכיסוי הפנים באמצעות הצעיף. השימוש בו מסתיר את הכוונות האמיתיות. שמא הצעיף מצביע על התנהגות כפולת פנים, על ערמומיות ורמייה של תמר ורבקה? שתי הנשים מצליחות להוציא את תכניתן אל הפועל. לשתיהן תכנית הקשורה בצאצאים ובהורשה. התכנית של רבקה ושל תמר נוגדות את רצון הגברים. יצחק רוצה לברך את עשו, ויהודה לא רוצה לייבם את תמר או לתת לה את שלה. שתי הנשים פועלות בשעת כושר מתאימה לאחר ששמעו מידע המזמן את עיתוי הפעולה. רבקה מבקשת באמצעות הצעיף לבטא את השונה שבין המשפחות – בין משפחת אברהם למשפחת לבן, בין תמימות לעורמה. ייתכן שיש בכיסוי הצעיף של רבקה בקשה ודרישה לחשוף את האישיות הפנימית שלה, ואולי זו מטרתה של ההינומה של הכלה בשעת הנישואין. הכלה מכוסה בהינומה ובמהלך החיים ההינומה מורמת למעלה ומתחיל תהליך של חיפוש. ההינומה מזמינה את החתן שלא להיות שבוי באהבת האירוסין אלא להתחיל את החיים ולהכיר את אשתו לעומק. רבקה התכסתה בצעיף ועל יצחק הייתה מוטלת חובה לחשוף את רבקה ותכונותיה, אולם נראה שההזדמנות הוחמצה ואולי הטראומה של יצחק מהעקידה גרמה לו לעיוורון חלקי, ונבצר ממנו להכיר את רבקה עד הסוף.