העיתונאי והסופר הרוסי וסילי גרוסמן נכנס לברלין בשנת 1945 למניינם עם הכוחות שהכניעו את גרמניה הנאצית. בגן החיות של ברלין מצא מאות גוויות מרוטשות של בעלי חיים. ליד הכלוב של הגורילה שוחח גרוסמן עם המטפל הזקן. גרוסמן שאל אותו האם הגורילה הייתה פראית. "לא", השיב הזקן. "היא רק שאגה בקול רם. בני אדם הם פראיים". באותו מעמד, קשה היה לפקפק בכך (נפילת ברלין, עמ' 378(.
הפילוסוף הצרפתי רוסו טען כי בני האדם הם טובים מטבעם, והתרבות היא שמקלקלת אותם, אך נראה שההפך הוא הנכון – בטבעם של בני אדם יש גם רע, והתרבות היא שמשתלטת על הרע שבאישיות ומרסנת אותו.
כאשר אברהם מרגיש שימיו ספורים, הוא קורא אליו את עבדו הנאמן, ומשביע אותו בה' אלוקי השמים והארץ : "אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו" (בראשית כד, ג). מה כל כך רע בבנות הכנעני? הרד"ק מזכיר שנוח קילל את כנען נכדו: "ולא יתערב זרע ברוך בארור", אך האם אכן מדובר בשלילה מטאפיזית נצחית הגלומה בטבעו של כנען? הסבר זה בעייתי מעט, שהרי נראה שאברהם מכיר באפשרות שאכן יצחק ייאלץ להינשא לאישה כנענית. אברהם מצהיר שאם לא ימצא העבד בחרן אישה המוכנה לבוא עמו לארץ כנען: "וניקית משבועתי זאת, רק את בני לא תָשֵב שמה" (שם, ח). במאמר מוסגר נעיר שאברהם מלמד אותנו איך צריך להתנהג במציאות שאינה מושלמת – אין לחפש מצב אידאלי אלא את הרע במיעוטו. הרמב"ן מסביר שגם במצב כזה, כאשר אף אישה לא תסכים לבוא מחרן לכנען, אסור ליצחק לשאת אישה כנענית. לעומתו רש"י מפרש שאם לא ימצא העבד אישה הראויה ליצחק במולדת המשפחה, יישא יצחק אישה מבנות אצילי כנען, בעלי ברית אברהם. כאשר אברהם צריך לבחור בין נטישת הארץ לבין זיווג עם בנות כנען, הוא מכריע להישאר בארץ, גם אם המחיר הוא אישה כנענית. מכאן, שהאיסור על נשיאת אישה מבנות כנען הוא יחסי ולא מוחלט. אם היה מדובר בקללה מטאפיזית העוברת בתורשה ואינה סרה לנצח, קשה להאמין שאברהם היה מוכן לקבל תרחיש כלשהו שבו זרע כנען מתערב בזרעו.
אם כן מה רע כל כך בבנות כנען? ייתכן שיש להדגיש כאן לא את הטבע הכנעני אלא את התרבות הכנענית. במקומות רבים מזהירה התורה את בני ישראל העומדים להיכנס לארץ לבל יחקו את מעשיהם הרעים של אנשי כנען. התרבות הכנענית הייתה מושחתת ומנוונת, וטיפחה דווקא את ההיבטים הירודים ביותר שבטבע האנושי, לכן מוטב יהיה לקחת ליצחק אישה ממקום אחר.
כאן אנו רואים עד כמה חשובה השפעת התרבות המקומית על התנהגותו ועל חייו של האדם. הרש"ר הירש אף מסביר שדווקא משום מגוריו בארץ כנען, חרד אברהם מהשפעתה של אישה כנענית בביתו. במרחקים – הייתה נטמעת בתרבות בית אברהם; אך בביתה, בקרב בני עמה, תשמש כסוכנת של התרבות המקומית, ותגביר את השפעתה בתוך אוהל אברהם הטהור.
בטבעו של אדם יש טוב וגם רע, מלאכים וגם שדים. התרבות הסובבת אותו והחינוך שהוא מקבל, הם שיקבעו לאן יתפתח. כמובן שלאדם יש בחירה חופשית, וביכולתו להתנשא מעל לסביבה המקיפה אותו. אברהם עצמו, בן עובדי האלילים, הוא הראיה החזקה ביותר, אך הדרך לחיים של משמעות קלה לאין שיעור כאשר האדם מתחנך ומטופח בדרך ישרה.
לעתים אנחנו נהנים להגות במיתוס של 'הפרא האציל': האדם הטבעי, שלא הושחת על ידי הציוויליזציה, הוא ודאי טוב וישר מיסודו. אך האמונה הזו היא מיתוס רומנטי. מה שמכונה 'טבע האדם' הוא תערובת מעורפלת של נטיות שונות, של יצרים וחלומות, של אור וחושך. התרבות היא שמסייעת לנו להפוך התערובת הזו לאדם בעל חוט שדרה. אי אפשר, אמר קרל פופר, לשוב למצב הרמוני של הטבע; "אם נשוב לאחור, יהיה עלינו לעשות את כל הדרך עד תום ; לחזור אל הבהמות" (החברה הפתוחה ואויביה, עמ' 203(.