האם התורה מכתיבה לנו צורת שלטון? האם כדאי לוותר על  צורת שלטון דמוקרטי ולתור אחר סגנונות משטר אחרים?

 פרשת שופטים מתמקדת במנהיגות האומה לענפיה השונים: מלוכה, בתי משפט, נביאים וכהנים. התורה מציינת את המלוכה כצורת שלטון. אולם  האם התורה מכוונת אותנו דווקא לצורת שלטון זו או שמא מדובר בהצעה גרידא:
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר  ה' אֱלקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:  שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר  ה' אֱלקֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא (דברים י"ז, ט"ו-ט"ז)

מפשט הפסוקים לא ברור האם מדובר בחיוב או אפילו במצווה למנות מלך, או שמא זו רק הצעה או נבואה לעתיד. הפסוק הראשון פותח בבקשה של העם למנות להם מלך – 'ואמרת אשימה עלי מלך' לאחר הכניסה לארץ העם יזום ויבקש מלך  מצד שני, בהמשך הניסוח שונה והוא מחייב את האומה למנות מלך: "שום תשים עליך מלך". בסוגיה זו נשתברו קולמוסים, והדעות בחז"ל מגוונות ומנוגדות. ננסה על קצה המזלג להציג את  מגוון  הדעות השונות כפי שמובאות בראשונים.  שיטתו של הרמב"ם מצוטטת בכתביו השונים וכך הוא פוסק:

צונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו. והוא אמרו ית' (שם יז) שום תשים עליך מלך. וכבר קדם לנו (מ' כ ולק' קפח) לשונם בספרי שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכריע זרעו שלעמלק (מצווה עשה קעג).

אמנם הרמב"ם סבור שהעמדת מלך היא מצוות עשה, אולם מתוך הכתוב בספר שמואל  מוכח שישנה התנגדות עזה למלך וכפי ששמואל מתאר את משפט המלך (שמואל א ח, יא – יח) :

זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם: את בניכם יקח… ואת בנותיכם יקח… ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו… צאנכם יקח ואתם תהיו לו לעבדים. וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם, ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא.

ייתכן שפסוקים אלו היו מקור  נאמן של הספורנו להגדיר שלטון של מלך כשלטון אין ברירה של אותה תקופה  כדוגמת ההיתר של אשת יפת תואר:

אבל ציווה, שכאשר יקשו ערפם להעמיד להם מלך בזה האופן… והיה הרשות במנוי המלך כמו שהיה הרשות ביפת תואר, אשר רמז שסופו לשנאתה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה, כמו שקרה לדוד בדבר אבשלום.

התורה התירה אשת יפת תואר ליוצאים לקרב  על מנת שלא יחטאו בעבירה חמורה יותר. כך גם  המלוכה  היא אופציה גרועה, התר דחוק, והתורה מדריכה את העם כיצד לנהוג אם יבחרו בשיטת המלוכה כצורת שלטון. התורה מצווה אותנו כיצד לקיים משטר שאינו רצוי, ויוצרת מערכת חוקים שעל פיה צריך המלך לנהוג.

עמדה קיצונית יותר אנו מוצאים בדבריו של אברבנאל. לדעתו שיטת  הממשל המונרכית אינה רצויה שכן היא עלולה להידרדר לדיקטטורה. אברבנאל מעדיף דוקא הנהגה שלטונית, המבוססת על עבודת צוות של רבים המתכנסים יחד ומקבלים החלטות בעצה אחת, ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט. ובמיוחד יש עדיפות להנהגה זו אם היא זמנית ומתחלפת, כי חילופי ההנהגה השלטונית מפעם לפעם תאפשר להנהגה החדשה להעביר את מעשי ההנהגה הקודמת תחת שבט הביקורת. לעומת זאת בשלטון היחיד יש סבירות גבוהה יותר שהשליט יטעה או אפילו יפשע ויחטא, מה שאין כן כאשר אנשים רבים שותפים יחד בהנהגה. לאחר  שאברבנאל מביא הוכחות פילוסופיות לדבריו, הוא מבקש מאיתנו להביט אל המציאות וכך הוא מסכם:  

ומה לנו להביא על זה טענות שכליות, והנה הנסיון גובר על ההקש. הביטו וראו הארצות שהנהגתם על ידי המלכים ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם, איש מהם כל הישר בעיניו יעשה כי מלאה הארץ חמס מפניהם.

אם כן דעות שונות ומגוונות נאמרו במהלך הדורות על המלוכה. סבך הדעות מקשה  את קבלת  ההכרעה לשלטון הרצוי. הרב נפתלי צבי ברלין בפרושו על התורה מנסח הדרכה מעודדת שהיא יכולה לשמש נר לרגלנו וכך הוא כותב (העמק דבר דברים יז,יד)

..אין זה מצווה במוחלט למנות מלך אלא רשות… והרי ידוע בדברי חז"ל דמצווה למנות מלך! ואם כן, למה כתיב 'ואמרת'? ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה, אם מתנהג על פי דעת מלוכה או על פי דעת העם ונבחריהם, ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט…משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך, כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך. ואף על פי שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון, או אז מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך, ומשום הכי כתיב 'ואמרת', שיהא העם מבקשים כך, אז 'שום תשים'.

הנצי"ב טוען שצורת השלטון לא יכולה להיקבע באופן מוחלט לכל המדינות. צורת השלטון חייבת להיקבע לפי אופייה של כל מדינה ולפי הצורך בתקופות השונות. אי אפשר להכתיב צורת שלטון אחת ויחידה שתתאים לכל המדינות והתקופות. במילים אחרות התורה מטילה עלינו לקבוע את צורת השלטון הרצויה. דברים דומים נכתבו על ידי הרב חיים דוד הלוי זצ"ל  (תחומין ח 365 – 366)

יש בתורה שטח מסוים, אשר בו הדברים באו במתכוון סתומים ועמומים. אין למצוא בתורה משטר מדיני או כלכלי ברור. אפילו פרשת המלך באה כה סתומה עד שגרמה למחלוקת רבותינו בתלמוד, אם היא מצווה או רשות… ונשנה הדבר בכמה משטחי החיים, הנוגעים לחיי חברה ומדינה. לדעתי, זה כוחה וגדולתה של תורה שאין בה משטר ברור ומוגדר, לא מדיני ולא כלכלי. …לפי מהותם של שטחי חיים אלה, ניתנים הם לשינוי מתקופה לתקופה, ותורת ה' תורת נצח היא, ונמנעה תורה במתכוון מלקבוע בהם תחומים ברורים ומוגדרים.

המהפכות האזוריות המתרחשות לאחרונה במצרים, סוריה ולוב  קוראות לשינוי סדר השלטון וכנראה שדבריו של צ'רצ'יל מקבלים חיזוק בתקופה זו:

"Democracy is the worst form of government except all the others that have been tried."
(הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר חוץ מכל האחרות שנוסו עד עתה)

כוחה של הדמוקרטיה הוא במעורבות העם בשלטון. המחאות האחרונות המתרחשות בארץ, ממחאת הקוטג' ועד מחאת הדיור, מעידות על רצון העם להיות מעורב יותר וזה מבורך. השלטון חייב להיות קשוב לרחשי העם במגבלות האחריות  המונחות על צווארי ההנהגה. בטווח הרחוק היכולת ליצור מחאות חברתיות תשכלל את השלטון הדמוקרטי ותגרום לכך שתהיה מעורבות גדולה של העם, ומצד אחר תתבע מהמנהיגות הקשבה טובה יותר לעם.