פרשת שופטים – הסוסים של ויליאם

לא רק בגלל הסוסים יש לתורה בעיה עם המלך. פרשת שופטים עוסקת במבנה השלטון הרצוי בעת שיהיו ישראל בארץ, ומכריזה על הסכנות שבשלטון מלכותי: "רק לא ירבה לו סוסים… ולא ירבה לו נשים… וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד." (דברים י"ז, ט"ז – י"ז).

אך לא רק ריבוי הסוסים, הרכוש והנשים בעייתי; עצם שלטונו של מלך נתפש בתורה כפרובלמטי.

הדבר ניכר כבר בפוסק הפותח את פרשת המלך: "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך, וירשתה וישבת בה, ואמרת : אשימה עליי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך." (שם, י"ד – ט"ו).

בשונה מהחובה למנות מערכת משפטית: "שופטים ושוטרים תיתן לך!" (שם ט"ז, י"ח) ; התורה אינה קובעת ציווי חד משמעי, אלא מתחילה בסיפור: כשתגיעו לארץ תאמרו שאתם רוצים מלך. בקשת בני ישראל למנות להם מלך אף אינה מתוארת בעין אוהדת במיוחד: "אשימה עליי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי". גם אנחנו רוצים צ'ארלס משלנו; ואם אפשר לקבל ויליאם – עוד יותר טוב.

כבר התנאים נחלקו (סנהדרין כ' ע"ב) האם יש מצווה למנות מלך, או שמא: "לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן", היינו – כמוצא אחרון בעקבות דרישה עממית רחבה למנות מלך. הרמב"ם פסק שיש מצווה למנות עלינו מלך. אך אברבנאל שהיה מנכבדי בתי המלוכה בספרד, והכיר היטב את המלכים ואת שחיתותם, סבר אחרת: "אין בזה מצווה כלל, כי לא ציווה השם יתברך שיאמרו זה וישאלו מלך, אבל הנה הוא הגדת העתיד".

לדעתו הפרשה מביעה ביקורת על בני ישראל שיבקשו מלך. הפרשה אינה באה לצוות על מינוי מלך אלא לקבוע שאם יידרדרו בני ישראל וידרשו מלך, עליהם לכל הפחות להקפיד על הסייגים המופיעים בפרשה, כגון שלא ימנו עליהם איש נכרי.

אברבנאל  הביט בערגה על הרפובליקות של זמנו, וטען שהמשטר בהן מוצלח יותר מהמשטר המלוכני: "שאינו מהבטל שיהיו בעם מנהיגים רבים מתקבצים ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת, ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט… ולמה לא תהיינה הנהגותיהם משנה לשנה או לשלוש שנים כשני שכיר או פחות מזה, ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו את פשעי הראשונים באמונתם, ואשר ירשיעון ישלם כל אשר הרשיע לעשות… ולמה לא יהיה גם כן יכולתם מוגבל ומוסדר כפי הדתות והנימוסים…"

אברבנאל הפריז במקצת בחסד ובשלווה שייחס לוונציה ולפירנצה בנות זמנו, אך ניכר שהוא מדבר מתוך נסיונו המדיני הרב. משטר מלוכני נוטה להיות מושחת ומנוון, וקשה להאמין שהתורה תכריח אותנו להקימו.

ההסתייגות שיש לנו ממינוי מלך אינה נובעת רק מטעמים של יעילות שלטונית ומניעת עריצות אלא גם מטעמים תיאולוגיים. במקומות רבים אנו רואים הסתייגות אלוהית ממינוי מלך בשר ודם. כך אצל גדעון המכריז: "לא אמשול אני בכם, ולא ימשול בני בכם; ה' ימשול בכם" (שופטים ח', כ"ג); כך משתמע מדברי ה' לשמואל, שרצון העם למנות מלך הוא מרד במלכות שמים: "לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שמואל א', ח', ז'); וכך במקומות נוספים. בכל המקורות הללו מלכות בשר ודם מוצגת כתחליף או כתחרות למלכות הקב"ה. שעבוד לבשר ודם פוגע בשעבוד למלך מלכי המלכים. גם מסיבה זו יש להעדיף ממשל דמוקרטי, שבו אין שעבוד לאדם אחד, הפוגע בשעבוד לקב"ה, אלא מחויבות אזרחית, נטרלית מבחינה רגשית. בתורה יש אלמנט של אנרכיה; שהרי כל שעבוד לאדם פוגע בשעבוד לקב"ה. בשלטון דמוקרטי אין דמות אחת שאליה מתנקזת המדינה והערצת הציבור, וזהו יתרון משמעותי.

כפי שכתבו הרב חיים דוד הלוי זצ"ל ואחרים מחכמי דורנו, התורה אינה נוהגת להכתיב לנו מהלכים מפורטים בענייני הציבור. מטבע העולם, הנהגת הציבור תלויה בשעה ובמקום, ואין לה כללים חד משמעיים. כפי שהדגיש הנצי"ב, אי אפשר לצוות על צורת ממשל אחת המתאימה לכל הזמנים ולכל המצבים. בימינו אין ספק כי הממשל הנכון והמתוקן ביותר הוא הדמוקרטיה. מי שמתגעגע למלך דוד, שיזכור גם את המלך ירבעם.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });