פרשת דברים – נוח להיות אדיש

וַתִּקְרְבוּן אֵלַי וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן (דברים א', כ"ב)

וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. (שם ה', כ')

התורה מתארת את עמידתם של בני ישראל לפני משה  במעמד הר סיני ובחטא המרגלים  באותה לשון: 'ותקרבון אלי'.  רש"י משווה בין האופן שבו עמדו ישראל בעת שקבלו את התורה לבין האופן שעמדו לפניו בעת שבקשו לשלוח מרגלים:

ותקרבון אלי כלכם – בערבוביא, ולהלן הוא אומר (דברים ה, כ – כא) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו', אותה קריבה היתה הוגנת. ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא. ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים.

במעמד הר סיני עמדו הכול בצורה מסודרת ומופתית, הצעירים כיבדו את אבותיהם : "מפני שיבה תקום." מצד אחר, בשעה שעמדו לפני משה ודרשו את שליחת המרגלים – עמדו והפגינו, וילדים דחפו את הזקנים, והזקנים את הראשים.

מדוע היה צריך  משה להדגיש במהלך התוכחה את האופן שבו עמדו ישראל בעת שביקשו את שליחת המרגלים ובעת קבלת התורה?

מסביר רבי אפרים מלונטשיץ בפרושו 'כלי יקר' על התורה:

אלא לפי שכל זה מענין התוכחה לומר כי עתה אני מאשים אתכם על הקריבה של מתן תורה, וכך אמר להם: במתן תורה דנתי אתכם לכף זכות וכשראיתי ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם אמרתי: מי יתן והיה זה לבבם כל הימים. האמנם, כשבאתם לשלוח מרגלים באתם בעירבוביא ילדים דוחפים זקנים אגלי מילתא למפרע (נודע הדבר למפרע) שגם הקריבה של מתן תורה לא היתה כהוגן לשם שמים, ואדרבה היא ראיה שכל חפציכם קנייני הגוף …

היינו מצפים שהעם יתלהב בשעה שישמע את דבר ה' בעולם, בשעה שקיבלו את התורה. ההתלהבות  יכולה לגרום לשבירת מחיצות, לדחיפות, לצעירים שעלולים להתעלם ולדחוק את הזקנים לקרן זווית. אבל בשעה שהתחננו על הצורך במרגלים –  שם הייתה סערת רוחות שגרמה לדחיקתם ודחיפתם של הזקנים. התסיסה שליוותה את חטא המרגלים  לימדה אותנו שכאשר העם רוצה להשיג מטרה מסוימת הוא יכול לתסוס. זו עדות נאמנה שהשקט הנפשי שליווה את מעמד הר סיני  שיקף אדישות. כולם נותרו  אדישים וכל אחד התחסד ונתן את הכבוד למבוגר ממנו.  בנקודה זו מוכיח אותם משה: היכן היו הכוחות הללו במעמד הר סיני? מדוע לא התלהבתם מספיק באותו המעמד לפחות כמו בחטא המרגלים?!

התוכחה של משה רלוונטית לכל אחד מאתנו. כל אדם מודע לכוחות המיוחדים המצויים בתוכו, אולם השאלה היא היכן מושקעים הכוחות הללו. האתגר הרוחני שניצב בפנינו הוא הכוונת המוטיבציה לתחומים רוחניים. אותו כוח הרצון שאנו מפעילים כדי להשיג דברים חומריים צריך לבוא לידי ביטוי גם בתחומים הרוחניים, החינוכיים והקהילתיים.

השבוע הקרוב הוא שבוע שחל בו תשעה באב. ימים אלו הם ימי תענית ותשובה. דווקא בימים אלו יש צורך להתבשם יותר מריחה של תורה. בימים אלו יש להתאבל על ירושלים מעומקא דליבא וכבר הבטיחו לנו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". יהי רצון  שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.  

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });