פרשת מסעי – ערי מקלט רק בארץ ישראל

רצח הוא מעשה חמור ולכן אף הרוצח בשגגה נענש ועליו  לשהות בעיר מקלט. בעבר, בשלב הראשון נמלט כל רוצח מגואל הדם ונכנס לעיר מקלט. לאחר מכן הובל הרוצח בשוגג אל בית הדין ושם חקרו לעומק את הרצח, ואם התברר שהרצח נעשה במזיד, והיו עדים והתראה –  הרוצח היה מוצא להורג. אם נקבע שהרצח נעשה בשוגג  היו  מחזירים את הרוצח לעיר המקלט עד מות הכהן הגדול. בסופה של פרשת ההורג בשגגה נאמר: "וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (לה,כט ). פסוק זה מלמד שדין עיר מקלט הוגבל דווקא לתחומי ארץ ישראל ועבר הירדן. וכך מובא ברמב"ם בספר המצוות: 'והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם, אמרו בכל מושבותיכם בחוצה לארץ יכול אף ערי מקלט יהיו נוהגות בחוצה לארץ? תלמוד לומר: 'אלה', הדינין [בתי דין]  ינהגו בארץ ובחוצה לארץ, וערי מקלט אינן נוהגות אלא בארץ' (מצוה קעו).

מדוע הוגבל דין ערי מקלט לתחומה של ארץ ישראל,  וכי מדובר במצווה התלויה בארץ? 

פרשת ערי המקלט עוסקת בהורגים בשוגג. בדרך כלל אנו סלחניים לעוברים עברות בשגגה או בטעות. ברם פרשת ערי המקלט מלמדת אותנו שהורג בשגגה מוגדר רוצח והוא צריך לעבור תהליך כפרה.

ההתייחסות הקשוחה להורג בשגגה קשורה גם למקום הרצח: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי  ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ל"ה, ל"ג-ל"ג).

ארץ ישראל היא מקום השכינה ו מעשה רצח פוגם בנוכחותה של השכינה. לכן עונשו של הרוצח הוא לנדוד לעיר מקלט. עיקר העונש –  בעקירתו מאדמתו ונחלתו. כך היה עיקר עונשו של קין שרצח את הבל: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה… כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד). ומאז נגזר על  הרוצח לנדוד מביתו ולעקור למקום אחר.

אפשר לעמוד על פער בניסוח דין ערי מקלט בין לשון התורה ללשון חז"ל. בלשונה של התורה מודגשת יותר  מנוסתו של הרוצח לעיר מקלט:

אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.  … וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן' וכן בספר דברים יט, ג -ד) : תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ ה' אֱלקֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ: וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה … " (במדבר ל"ה, יד – טו).

 

בלשונם של חכמים העקירה לערי המקלט  מוגדרת כגלות: "אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה" (משנה מכות ב,א) , "הזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה" (מ' ב,ב) ,  "האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן " (מ' ב,ג), "להיכן גולין לערי מקלט" (מ' ב,ד).

בעוד בלשון התורה מדובר במנוסה לעיר מקלט הרי שבלשון חכמים מדובר בגלות.  כשם שעונשה של האומה הישראלית  גלות מארץ ישראל –  כך עונשו של הרוצח בשוגג  לגלות מהארץ. הוא עוזב את נחלתו והולך למקום אחר. מקומם של ערי המקלט הוא במזרח: "המזרח קולט שנא' (בראשית ג) ויגרש את האדם וישכן מקדם" (בבא בתרא כה ע"א).  הרוצח מתרחק מהשכינה המצויה במערב. האדם הראשון וקין גלו מזרחה, התרחקו ממערבא [ארץ ישראל =השכינה]. מי שפגם בקדושת החיים ובקדושת ארץ ישראל עליו להתרחק מהשכינה וללכת למזרח. במהלך ישיבתו בעיר המקלט עובר הרוצח תהליך חינוכי משמעותי בהנחיית בני לוי. בתום התקופה חוזר הרוצח מגלות ושב לנחלתו, מעין חזרה לארץ ישראל, ארץ השכינה.  כשם שאבותינו נכנסו לארץ מעבר הירדן המזרחי וכבשו את החלק המערבי, כך הגולה בתום תקופת הכפרה חוזר וכובש מחדש את הארץ ומתנחל מחדש.

טבעי יהיה למקם את פרשת ערי המקלט בטבורה של פרשה המתארת את גבולות ארץ ישראל, ירושתה וחלוקתה. ערי מקלט הן מעין 'גלות' לרוצח בשגגה, המתבקש לעבור תהליך משמעותי, שיאפשר לו בעתיד לנחול מחדש את ארצו ונחלתו.

בשנים האחרונות אנו שומעים על מקרי רצח רבים. אלימות נוראית בתוך המשפחה, קטטות בין קבוצות נוער, מלחמה בין ארגוני הפשע ותאונות דרכים נוראיות ובתוכן 'פגע וברח'.  כל האירועים הללו מסכנים את קיומנו ואחיזתנו בארץ ישראל. יש להחמיר בענישה  ולהעצים את הזיקה בין שמירה על החיים לבין אחיזתנו בארץ ישראל.