בתורה-
בפסוקים רואים שמדובר בבן אחד ששואל ארבע פעמים בהזדמנויות שונות מדוע לקיים מצוות פעם אחת היא שאלה כללית ושלוש פעמים השאלה נשאלת על מצווה ספציפית.
1. דברים פרק ו:
(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם: (כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: (כב) וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: (כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ: (כד) וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: (כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ:
חכם – 'מה העדות' לפי התשובה שלא עוסקת בפירוט כל המצוות אלא בסיבה העקרונית מדוע עלינו לקיים את כל החוקים והמשפטים אנו מבינים שמשמעות המילה 'מה' – במובן של 'למה'. (השאלה מופיעה לאחר תיאור קבלת התורה, בדברים ו').
תשובה ראשונה: עבדים היינו והקב"ה הושיע אותנו – לכן אנחנו מחויבים בעשיית רצונו.
תשובה שנייה: קיום המצוות הוא לטובתנו -"לטוב לנו כל הימים ולחיותנו כהיום הזה".
תשובה שלישית: קיום המצוות יזכה אותנו בשכר – "צדקה תהיה לנו", צדקה במובן של שכר.
2. שמות פרק יב:
(כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: (כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: (כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל…
רשע – שואל בדיוק את אותה השאלה של החכם אבל מתייחס למצווה מסוימת – 'העבודה הזו' = קרבן פסח. "מה העבודה הזאת לכם" – מדוע מקריבים קרבן פסח? והתשובה פשוטה: זכר לקרבן שאכלו ישראל במצרים בשעה שהקב"ה הציל אותם מהמצרים.
3. שמות פרק יג:
(יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: (יב) וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה': (יג) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: (יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה:
תם – שאלתו נשאלת על מצוות פדיון בכור, 'מה' = למה פודים את הבכורות? תשובה: כי הקב"ה הרג את כל הבכורות המצריים והציל את כל הבכורות היהודיים.
4. שמות פרק יג:
(ה) וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: (ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה': (ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: (ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:
שאינו יודע לשאול – השאלה הנסתרת, שאינה מפורשת בתורה כשאלתו של הבן, נשאלת על מצוות אכילת מצה – זכר ליציאת מצרים.
בהגדה-
המצווה העיקרית של ליל הסדר היא והגדת לבנך. יכול להיות שיהיו ארבעה בנים שונים, ועל כל אדם להתייחס כראוי ובהתאם לכל אחד מהבנים השונים – על פי הבנתו, מנהגו ויחסו לאירוע. מסיבה זו יש מעבר מבן אחד לארבעה בנים שונים, כאשר כל אחד מהם מקבל שאלה בניסוח המיוחד לו, ותשובה לשאלתו.
5. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יג ד"ה ח) והגדת לבנך:
כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול: לכל אחד ואחד נתנה תורה דרך להשיב כפי ענינו, שהרי העולם נברא בארבע מדות של בני אדם, אחד רשע, ואחד חכם, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול, וכל אחד ואחד נדרש בענינו.
המדרש המקורי לארבעת הבנים – אלו הם ארבעת הטיפוסים הבסיסיים בעולם, ומכיוון שצריך לדעת להתמודד אתם, הופכים שאלה אחת ובן אחד לארבע שאלות לארבעה טיפוסים שונים ומגוונים.
6. הגדה של פסח:
חכם מה הוא אומר: 'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם', אף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
רשע מה הוא אומר: 'מה העבודה הזאת לכם', לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, אף אתה הקהה את שניו ואמור לו 'בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים', לי ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל.
תם מה הוא אומר: 'מה זאת', ואמרת אליו 'בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים'.
ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים'.
חכם: ה'מה' נהפכת מ'למה' ל'מה' של בירור כמותי. הבן חכם ורוצה לדעת יותר, ולכן האב מצווה לחזק את רצונו במידע. תשובתו של האב לקוחה מהמשנה האחרונה במסכת פסחים – צריך ללמד את החכם את כל דיני הפסח עד האפיקומן, מפרק א' לפרק י'.
רשע: ההגדה הופכת את שאלתו לשאלה מתריסה באמצעות הדגשה מכוונת של המילה 'לכם', שהופיעה גם בשאלת החכם, אך אינה זוכה לאותה התייחסות, משתי סיבות: 1. כיוון שבפסוק של החכם כתוב "כי ישאלך בנך", התעניינות אמיתית, ואילו אצל הרשע כתוב "כי יאמרו אליכם בניכם" באים עם טענה מוגדרת ולא עם רצון להקשיב. 2. החכם אומר: 'אתכם' ציווה במעמד הר סיני. זו שאלה היסטורית ולכן הפנייה בגוף שני מוצדקת – כי הוא לא היה שם אבל הוא רוצה לדעת. לעומתו הרשע אומר 'לכם' – לא שאלה היסטורית אלא התרסה על עצם חיוב העבודה. לאחר מכן ההגדה קובעת כי הרשע 'כפר בעיקר'. מדוע דווקא שאלה זו נחשבת לכפירה בעיקר? שאלתו היא על קרבן הפסח השונה מכל המצוות מכיוון שהוא מצוות עשה שאי קיומה הוא כרת, בדומה למצוות מילה. המילה היא הברית האישית עם הקב"ה וקרבן הפסח הוא הברית הלאומית. פסח הוא הקרבן היחיד שבו מקבלים הטמאים הזדמנות נוספת, בפסח שני, כדי שיוכלו גם הם לחוש חלק מעם ישראל. הבריתות בהמשך התנ"ך קשורות לפסח: יהושע, חזקיהו, יאשיהו, המהפכות הרוחניות נלוו לקורבן הפסח (דה"י ב' ל' א' – חזקיהו / ל"ה- יאשיהו). הרשע שמתריס כנגד קרבן הפסח כופר בברית המיוחדת של עם ישראל והקב"ה – שהיא העיקר. התשובה לרשע מפתיעה ברמה החינוכית, שכן היא מרחיקה אותו במקום לקרבו (מבואר לקמן). התשובה זהה לתשובה של הבן שאינו יודע לשאול ואינה זהה לתשובה בתורה, כיוון שהמשך התשובה לרשע בתורה אינו מתאים לשאלתו בהגדה.
תם: בהשוואה למקור בתורה השאלה זהה, אך התשובה מחולקת וחסר בה פסוק ט"ו המתייחס למצווה הספציפית של פדיון בכורות, שכן ההגדה ממקדת את השאלות על פסח.
שאינו יודע לשאול: אין שאלה, והתשובה היא כתשובה לרשע בתורה.
עיבוד מאוחר מתקופת הגאונים לשני מדרשים קדומים בקצת שינויים:
7. מכילתא דרבי ישמעאל כ"י אוקספורד מסכתא דפסחא פרשה יח (=ילק"ש פרשת בא רמז תכה):
נמצאת אומר ארבעה בנים הם: אחד חכם ואחד טפש ואחד רשע ואחד שאינו יודע לשאול.
חכם מה הוא אומר: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו? אף אתה פתח לו בהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
טפש מה הוא אומר: מה זאת? ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.
רשע מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו 'בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים' (שמות יג ח) לי ולא לך אלו היית שם לא היית נגאל.
ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנא' והגדת לבנך ביום ההוא וגו'.
ארבעה בנים: חכם/ טיפש/ רשע/ שאינו יודע לשאול. התם התחלף בטיפש, וסדר הבנים שונה – מקדים את הטיפש לרשע. ההגדה החליפה את התואר טיפש בתם מכיוון שהבנים נוכחים בשולחן, והיא נמנעת מלהביך את הבן ששואל 'מה זאת?' – כדי לא לדכא את שאילת השאלות, גם של אלו שאינם יודעים.
לאחר שינוי הסדר בגרסת ההגדה, התם אינו מחובר לחכם אלא לשאינו יודע לשאול, והחכם נהיה צדיק כי הוא עומד מול הרשע. בהגדה הצימוד אינו אינטלקטואלי של חכם כנגד טיפש – כך היא מעלה את רף הציפיות מהחכם היהודי, שיהיה לא רק מתוקן בשכלו אלא במעלותיו.
במקור יש חכם מול טיפש, וצימוד זה יוצר חיבור של רשע ושל שאינו יודע לשאול – שהוא הצדיק, ההולך בשיטת 'נעשה ונשמע'. שאלתו שלא נשאלה היא על אכילת המצה, המסמלת את הלחם עוני שאכל עם ישראל במצרים. ארבע מאות ושלושים שנה אכל עם ישראל מצות במצרים. לאחר השחרור מן השעבוד העם רוצה לאכול לחם חמץ, אך משה מצוום לאכול מצה מכיוון שהם אינם יוצאים מעבדות לחופש, אלא מעבדות בשר ודם לעבדות של הקב"ה: "שלח את עמי ויעבדוני". וההוכחה להיותם עבדי ה' היא אכילת המצה גם לאחר הגאולה. הם מקבלים על עצמם עול מלכות שמים על ידי האכילה.
המכילתא גם משנה את הפסוק של החכם 'אתכם הופך להיות 'אותנו', לא מתייחס לציטוט הנכון אלא למשמעות של הפסוק. הבן החכם רוצה לדעת יותר – כדי שיוכל להצטרף אל הכלל.
8. תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק י הלכה ד:
תני ר' חייה כנגד ארבע' בני' דיברה תור' בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאל.
בן חכם מהו אומ': מה העדות והחקים והמשפטי' אשר צוה יי' אלהינו אותנו? אף אתה אמור לו בחוזק יד הוציאנו יי' ממצרים מבית עבדים.
בן רשע מהו אומר: מה העבודה הזאת לכם מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו בעבור זה עשה יי' לי – לי עשה, לאותו האיש לא עשה, אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם.
טיפש מהו אומר: מה זאת? אף את למדו הילכות הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקימון, שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת.
בן שאינו יודע לשאל את פתח לו תחילה.
ארבעה בנים: חכם / רשע / טיפש / שאינו יודע ללמוד.
חכם: ה'מה' חוזר למשמעות של 'למה', סיבה ולא פרטי הלכות. הירושלמי לא רואה את החכם כאינטלקטואל המחפש מידע, אלא חכם המעוניין לדעת מהי המשמעות הרוחנית שמאחורי העשייה.
טיפש: מקבל את התשובה של החכם: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", אבל לא את הלימוד המעמיק שנגמר באפיקומן, אלא את המינימום הנדרש, רק מה שיוכל להבין בלי לקלקל.
הרשע: שאלתו שונה: "הטורח שאתם מטריחים עליו בכל שנה ושנה" -המצוות הן טורח גרידא, כמו הגישה הנוצרית (שהייתה רווחת במאה ה2 בא"י) שמזלזלת במצוות המעשיות ולא רואה בהן חלק מעבודת ה'. התגובה כלפיו תוקפנית שכן הוא מוציא את עצמו מן הכלל – מן היהודים, וסובר כנוצרים, לי כחלק מהיהודים ולא לאותו האיש, יש"ו הנוצרי, שלא היה ראוי להיגאל ממצרים לעולם. לא רק שהוא אינו גואל בעצמו, אלא לא היה זוכה כלל לגאולה מהקב"ה.
ההגדה מבטאת מסר משמעותי ביחס לסיפור יציאת מצרים ולתוכנו של ליל הסדר, יסוד היסודות של והגדת לבנך הוא לדבר עם כל ילד בשפה שלו. לא יוצאים ידי חובה על ידי שינון המילים, אלא באמצעות התאמת הסיפור לכל אחד מבני הבית, כל אחד על פי תבונתו ותכונותיו.
ארבעת הבנים יכולים גם להתפרש כארבעה שלבים בחיי האדם:
שאינו יודע לשאול: בגיל הגן, הילד מקבל את דברי המבוגרים כפי שהם.
תם: הבן מתחיל להתעניין, שואל שאלות בסיסיות.
רשע: גיל ההתבגרות, כפירה במסורת, התשובות שנתנו לו כתם כבר לא מספקות אותו.אביו מחויב לדעת להתמודד כדי להעביר את הבן מהרשע אל החכם!
חכם הוא השלב שבו הבן מתעניין ומקבל על עצמו את המצוות מרצון.