פסח – החודש הזה לכם

  ספר שמות בפרק י"ב, פרשת החודש, הוא תמצית המפגש הראשוני של הקב"ה וכנסת ישראל, כפי שניתן לראות ברש"י הראשון של התורה שבו אומר רש"י שהמקום הראוי הראשוני לפתיחת התורה הוא פרשה זו דווקא, המצווה הראשונה בתורה. המצוות הן אפשרות המפגש של כנסת ישראל עם רבונו של עולם.

הפרשייה הקודמת הסתיימה באיום פרעה על משה, שבפעם הבאה שיראה אותו – יהרגהו. במעמד זה משה התנבא על מכת החושך ומכת בכורות.

הציווי על קידוש החודש מופיע לאחר האזהרה על המכות האחרונות. המתח מגיע לשיא, ופתאום הקב"ה מתגלה למשה בהתגלות שונה מאלו שהיו עד כה. עד עתה עסקו ההתגלויות בענייני הגאולה ומה לעשות כדי לקדם את השחרור ממצרים, ואילו בהתגלות הנוכחית הקב"ה אומר למשה דבר אחר, חדש. סוד רמוז למה הקב"ה באמת רוצה מעמו.

הפרק מחולק לארבעה חלקים:

1.  ציווי קביעת החודש.

2. הלכות פסח מצרים.

3. הלכות פסח דורות.

4. יציאת מצרים.

זו הפעם ראשונה שבני ישראל מצווים בעשייה. עד עתה היו פסיביים לגמרי, אך עתה מי שלא יעשה את מה שהקב"ה מצווה אותו לא יגאל. בעקבות הציווי על קידוש החודש מופיעים גם ציוויים על פסח דורות, יש ביטוי ראשון  של כרת וחיובי חמץ ומצה.

העם נמצא בשלב 'צירי לחץ' של עצמו. העם עוד לא נולד אבל ישראל כבר מצווים במצוות. הקב"ה הגדיר מה המשמעות של היות עם ישראל עם ה': הציווי לעבוד את ה' וחוסר הקבלה של הפסיביות בעבודה.

"דברו אל כל עדת בני ישראל" – מי שרוצה להיות חלק מהעדה צריך להבין כבר עכשיו שהקב"ה יהיה נוכח בחייו עד לפרטים הקטנים, עד לרמת האוכל הפשוט ביותר שיאכל. המפגש מעשי ולא אמורפי, ומותנה בקיום ההלכות שהקב"ה קובע.

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" 

ראש חודש הוא יום שישראל קובעים אותו, וגם חלק מהמנהגים בו משייכים אותו למערכת המועדים. מצד אחר הוא נטוע גם בעולם החול –  אומרים בו רק חצי הלל, יש בו מוסף אך אין בו איסור מלאכה, יש קריאת התורה אבל לא נוהגים לשנות בתפילה – ראש החודש תלוי בין הקודש והחול.

דברי הגות והערכה, מה דודך מדוד [דף מצורף]-

ר"ח דומה ליום חול ונבדל ממנו בברכה אחת בלבד בתפילה. אך הוא יום חול שיש בו קדושה נעלמה וחמקמקה, שאינה ניכרת ובוהקת במציאות, להבדיל מקדושתה של שבת הנראית במציאות באור יקרות, משתלטת עליה ומשנה אותה. ראש חודש הוא יום שמנסה להפוך את החול לקדוש, בלי לשנות את מהותו כחול, בלי להפריד בניהם בתיחום מוחלט, אלא לשלב בין הגוף והנשמה, חוץ ופנים. כאשר הקב"ה מצווה אותנו לחיות חיי ראש חודש, הוא מחייב אותנו לחתור לחיים שיש להם לבוש חול שמכסה על עולם גרעיני של קודש

'החודש הזה לכם' היא המצווה היסודית הראשונה שלנו. 'לכם' –  להיות קודש בחול.

הרש"ר הירש-

שעיר של ראש חודש מכפר על טומאת מקדש וקודשיו שאין בהם ידיעה בתחילה ובסוף, כמו שעיר לה' של יום הכיפורים. ראש חודש הוא השתקפות בזעיר אנפין של יום כיפור, וברכת החודש גם היא משקפת קרבה מיוחדת לקב"ה, את היכולת האנושית לבקש מהקב"ה.

ראש חודש טובע חשבון נפש קבוע –  כיצד נראים חיי החול של האדם? לא להמתין כל השנה ליום כיפור ורק אז לעשות חשבון נפש, אלא בכל ראש חודש יש אפשרות להיטהר. לא רק על חטא ידוע, שיש לעשות עליו תשובה מיידית, אלא על דברים שאולי נעשו: טומאה שאין בה ידיעה, הכרה שקשה לשמור על טהרת  הקודש אך גם שאיפה גדולה לעשות כן.  באופן טבעי האדם מתרחק מהקב"ה אלא אם כן הוא משקיע בלשוב אליו, בלבקש את קרבתו. אי אפשר לחיות רק בקודש, אך אסור לשקוע בחול לבדו. והקב"ה מעניק לנו את הדרך להתקרב אליו, מנחה אותנו כיצד נוכל לעבוד אותו לרצונו, בחיים מציאותיים-מקודשים, חיי עולם, עולם הזה ועולם הבא, קיום פיזי שאינו סותר את התפתחותו הרוחנית –  וזו ההלכה. היכולת לקדש את חיי החול באמצעות שימת לב לפרטים הקטנים העומדים בגישור בין שני העולמות.

ראש החודש מאפשר לנו להתבונן ולשאול את עצמנו האם אנו מיטיבים לשלב. נבחרה בעבורנו נקודת זמן שבה אנו יכולים לשנות את מנהגנו עד עתה, לפתוח דף חדש ונקי מתוך רצון להתקרב לקב"ה ולא רק מפחד הדין של הימים הנוראים.

רגע לפני לידת העם, הקב"ה מתווה לנו את הדרך בה עלינו ללכת. הוא נותן לנו את היכולת לקדש את הזמן, אף על פי שהזמן לא נתון בידי האדם, שאין לאדם יכולת לשנות בו. הזמן רגיל ונשחק, נעלם ונסתר, ואילו האתגר הוא לכבוש אותו לטובת עבודת ה'. האתגר הוא לחיות חיי חול מקודשים, להתמודד עם העולם כמות שהוא, בלי לשנותו כמו שבת אלא לקדש את ימי החול על ידי שאיפה לקודש וקרבה לקב"ה. המשימה דורשת מודעות ורצון, אך הקב"ה מעניק לנו יחד עם השאיפה הגבוהה הזו גם צד מעשי מאפשר –  ההלכה. הקיום המחשבתי של רצון ה', הכפיפה וההתחייבות האנושית לקיים רצון זה לאחר בירורו, השאיפה למצוא את הקדושה בחול, את ריבונו של עולם בתוך כל מצווה ופרט הלכתי.

פסח מתקיים בעולם הזה. תלוי בניקיון, באוכל, בבגדים, הוא אינו בשמים כמו ראש השנה ויום כיפור.  החיוב הוא לא רק על האדם לעצמו מול הקב"ה, אלא על האדם מול משפחתו ומול קהילתו. הוא נבחן ביכולת להעביר את כל ההתרחשות הרוחנית של ליל הסדר לכל ארבעת הבנים, לאזן בין המגיד לעורך.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו 

jQuery(document).ready(function() { });