ובהמשך נאמר : וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. (שמות לב, טו – טז)
לפי המתואר בתורה הלוחות הראשונים הם מעשה אלוקים. ואף הכתיבה היא אלוקית -'מכתב אלוקים'. לאחר שבירת הלוחות משה מצטווה על עשיית לוחות שניים: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: (שמות לד,א)
משה יצר את הלוחות בעצמו והכתיבה היא אלוקית. במקום אחר משתמע, שמשה כתב בכתב ידו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. (שמות כד,לז) בעוד שהלוחות הראשונים היו מעשה אלוקים צרוף הרי שהלוחות השניים הם פרי יצירתו של משה. מה מבשר השינוי ביצירת הלוחות? האם יצירתם של לוחות אלו בידי משה טובה מיצירת הלוחות הראשונים שהם מעשה אלוקים?!
יתכן וניתן לענות על שאלה זו מתוך לשון הציווי על הלוחות השניים. אומר הקב"ה למשה: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. מדוע הקב"ה מציין בעת הציווי על הלוחות השניים את שבירתם של הלוחות הראשונים? חז"ל סבורים שהקב"ה החמיא למשה על שבירת הלוחות: אמר לו הקב"ה למשה, אשר שברת – יישר כחך ששברת, מלמד שהסכים הקב"ה על ששבר את הלוחות. (שבת פז)
יתכן, וכעת שניתנים לוחות שניים רואה הקב"ה צורך לשבח את משה על שבירת הלוחות הראשונים – שבירתן של הלוחות יכול דוקא לגרום לתיקון גדול יותר.
המדרש מדגיש את מועד נתינתם של הלוחות השניים: הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו וכאן א"ל הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות שנאמר: ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת. (תנחומא כי תשא לא)
לוחות שניים ניתנו בצנעה ללא טקס מיוחד. לוחות אלו אינם זקוקים לברקים מאוצרו של הקדוש ברוך הוא. הם נחצבו על ידי משה, וכשיורד הוא שוב מההר, בידו לוחות מעשה ידי אדם, שעליהם חרות מכתב אלוקים. חטא העגל פותח עידן חדש, אין לקודש אחיזה בעולם החול אם לא נבנה לו אנו בסיס מוצק.
המשנה בתענית אומרת אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. ומסבירה הגמרא (תענית ל ע"א): משום דאית ביה [יש בו] סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות.
גדלותם של הלוחות השניים, שהם מסמלים את עבודת האדם , לוחות אלו יכולים להיות שלמים גם במציאות של חטא. נתינתם היתה לאחר החטא הנורא ובעיצומו של תהליך התשובה. הלוחות השניים הם התשתית המוסרית של יום הכיפורים כיום שמכפר על חטאות העם. מכאן ניתן להבין במה בוחרת לחתום התורה שבכתב (סוף פרשת וזאת הברכה): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ:
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
לפי פשוטו של מקרא פסוק זה מתמקד בנסים הגדולים, שנעשו לעם ישראל בארבעים השנה האחרונות כגון: נס קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. אולם רש"י מפתיע והוא מסביר פסוק זה בהקשר ללוחות השניים: ולכל היד החזקה : 'שקבל את התורה בלוחות בידיו … 'לעיני כל ישראל' – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר (שמות לד, א) אשר שברת, יישר כחך ששברת.
כלומר, היד החזקה והמורא הגדול אלו שבירת הלוחות. לפירושו של רש"י, מה ראתה התורה לחתום דוקא במאורע של שבירת הלוחות וקבלת הלוחות השניים?!
לפי ההסבר שהצגנו, שבירת הלוחות הראשונים ונתינת הלוחות השניים הוא המאורע המכונן והמשמעותי שהיה לעם ישראל בתולדותיו. המעבר ממעמד הר סיני שיש בו קולות וברקים, שבמהלכו ניתנו לוחות מעשה אלוקים ליצירת לוחות מעשה אדם היה שינוי משמעותי לעם ישראל. הלוחות הללו ניתנו ביום הכיפורים שהוגדר כיום סליחה וכפרה לעם ישראל לדורותיו. הפסוק האחרון בתורה שבכתב מחזיר אותנו לרגע שבירת הלוחות, שפתח עבורנו חלון הזדמנויות חדש בעבודת ה' – אנחנו יוצרים את הלוחות ושותפים מלאים ללימוד התורה וקיומה.