כשפנו אלי בחורף תשנ"ז משה מושקוביץ (מושקו) – יו"ר הנהלת ישיבת הר עציון וד"ר שמואל ויגודה – ראש מכללת הרצוג דאז, שניהם אנשי חזון ומעש, והציעו לי להיות שותפה בהקמת בית המדרש, נראתה לי מיד דמות דיוקנו של הרב עמיטל שליט"א. באזני הדהדו דבריו על "ענן הקשור בהר" ושמעתי דרכו את קול התינוק (ובמקרה זה התינוקת) הבוכה, ובשמחה נעניתי לאתגר להקים בית מדרש לנשים בדרכה של ישיבת הר עציון ומכללת הרצוג. זכות גדולה וחובה עצומה התערבבו אלו באלו בניסיון להנהיג, להוביל מהלך בדור ולשלב מסורת וחדשנות זה בצד זה בגדלות ובענווה גם יחד כאבן התשתית למפעל חדש זה של ישיבת הר עציון.
חלמנו לבנות בית מדרש על כל המשתמע מכך – לימוד תורה לעומק ובהרחבה כאבן יסוד בעבודת ה'. כל זאת, לצד עבודה רוחנית אינטנסיבית של תפילה, התקדמות דתית, עבודת מידות, העמקה ביראת שמים וחיים הנטועים בעומקה של הלכה. העמדת לימוד התורה במרכזו של בית המדרש אתגרה את ציבור הלומדות להעמיק בהוויות אביי ורבא ובסוגיות הלכתיות בצד לימודי מחשבה רציניים כחלק מבניית אישיותן הדתית וכחלק מפריצת דרך משמעותית לשילובן של נשים בעולם התורה ולהצבתן כדמויות מופת בקרב הבנות והנערות אותן תלמדנה ולהם תשמשנה דמויות לחיקוי. תלמידי חכמים רבים מצוות הישיבה והמכללה נרתמו להקמת בית המדרש ולהוראת הלומדת בבית המדרש, ובכך להוות ראש חץ לקריאה שיצאה מהרי מגדל עז – לימוד תורה לנשים הינו אתגר דתי ורוחני ולימוד תורת ה' הינו בסיס לחיי עובדת ה'.
במקביל הושם דגש רב על בניית קהילה השותפה ודבקה זו בזו לא רק בלימוד תורה, אלא בעיקר בדיבוק חברים ובשאר מדות שהתורה נקנית בהם: "בענווה, בהכנעת הלב…" בשירה משותפת בתפילות בימים נוראים, בריקוד בליל פורים, בשבתות ובחלום משותף לעיסוק בחינוך ולתרומה משמעותית לעם ישראל לאחר היציאה מבית המדרש.
רוחה של הישיבה אפשרה להעיז –
להעיז לבנות בנין מרחיב דעת ונפש היפה ביותר שנבנה בעולם עבור נשים לומדות תורה.
להעיז לחלום על תלמידות חכמים ששקיעתן בעולם של לימוד נעשית בשמחה ובענווה ובמקביל הן בונות בשמחה ובהתלהבות גם את ביתן הפרטי.
להעיז לשלב מסורת וחידוש מתוך אמונה בכוח הלומדות ללכת בעוז קדימה ולהיעצר בנחת במקומות בהם צריך ונכון להיעצר.
להעיז לקיים תפילת יום כיפורים בהתרגשות וביראה במניין של 50 גברים ועמהם 500 נשים.
להעיז לפרוץ דרך ולדרוש מלומדות בית המדרש שילוב אינטנסיבי של שותפות בזכות הגדולה של לימוד תורה בצד מחויבות עצומה לקיום ההלכה ומחויבות לכל פרטיה.
להעיז לשמוע גם את קול התינוקת הבוכה.
אשריי שזכיתי לגדול בצילם של ראשי הישיבה ולאורה של הישיבה ולהחזיר מהמעט שזכיתי לתלמידותיי הזוכות אף הן לשתות ממימיה של תורת הישיבה.
והמציאות-
הלכתי אחרי דמויות מופת: ראשי הישיבה מו"ר הרב עמיטל ואבי מורי הרב ליכטנשטיין, מנהיגי הישיבה מושקו וידעיה וראש מכללת הרצוג דר' שמואל ויגודה, ובסייעתא דשמיא זכינו לחסדי ה' ולברכתו – צוות בית המדרש מורכב מתלמידי ותלמידות חכמים רובם בוגרי הישיבה ובוגרות בית המדרש.
אלמלא אמונתם של רבנים ומלמדות אלו בבניית עולם של לימוד תורה לנשים, נכונותם להשקיע ולתבוע מתלמידותיהן תביעה רוחנית ולימודית גבוהה ומתמשכת, לא היינו מצליחים למלא את בית המדרש בקולות של לימוד תורה, תפילה ושאיפה מתמדת להתקדמות בעבודת ה'.
מלבד צוות מסור זכינו לתלמידות שבחרו להתאמץ ו"לעלות בהר ה'" ולהקדיש שנה ויותר מחייהן להשקעה בבניית עולמן התורני והרוחני. במהלך י"ב השנים שחלפו למדו בבית המדרש קרוב ל-800 בנות ונשים ישראליות. מתוכן למעלה מ-150 תלמידות נשארו בבית המדרש לשנים ב' ו-ג' אשר בהם לימוד מעמיק יותר, וחלקן שילבו זאת עם הכשרה לחינוך והוראה במכללת הרצוג. כ- 150 בוגרות מחו"ל, רובן מארצות הברית, אך גם מקנדה, בריטניה, סקוטלנד, בלגיה, צרפת, אוסטרליה ואפילו ממוסקבה, למדו בבית המדרש לאורך השנים במסגרת התוכנית הישראלית. אפשר לומר שכ-15% מבוגרות חו"ל עלו לארץ, ועמן הבוגרות הישראליות המתגוררות בכל רחבי הארץ ממשיכות לימודיהן במוסדות תורה ואקדמיה, בונות בתיהן ועוסקות בתחומים רבים ומגוונים בחינוך ובהוראת מקצועות קודש במוסדות תיכוניים ובמדרשות, כמו גם במקצועות חופשיים.
שאיפתנו היא כי לצד המשך חיוניותו של בית המדרש כעולם של תורה עבור תלמידותיו, בוגרותיו וקהילתו הרחבה, ימשיכו בוגרותינו לשאת תקופה זו עימן לאורך ימים ושנים, כמאירה סדרי עדיפויות בחיים המשלבים קודש וחול, כנותנת תוכן ומשמעות לאורח החיים ההלכתי, ובעיקר כמציבה שאיפה לחיים שיש בהם אהבת תורה, יראת שמים ונתינה לכלל ישראל.