פרשת תצוה- ´ואתה תצוה´

(הרב מאיר נהוראי)

כאשר בונים ישיבה קל יותר לגייס תורם לבניית המבנה מאשר לתחזוקה השוטפת של הישיבה. המבנה הוא קבוע והתרומה ניכרת לכל עובר אורח במיוחד אם מתנוסס שם התורם לעומת זאת תרומה לתחזוקה שוטפת אינה ניכרת והיא מתכלה מדי חודש בחודשו.

ההבדל בין תרומה  עבור מבנה לבין תרומה למטרת תחזוקה משתקף היטב בפרשתנו. הפרשנים התייחסו לשני שינויים מרכזיים בין פרשת תרומה לבין פרשת הבאת שמן הזית הפותחת את פרשתנו. כאשר  התבקשו בני ישראל להביא את תרומתם למשכן הם הביאו מתוך  נדיבות לב – "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". לעומת זאת, פרשתנו פותחת בנימה של ציווי: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". להיכן נעלמה אותה נדיבות לב,  שיש צורך לצוות את ישראל על הבאת השמן ?! האם התורה חוששת מרפיון?! הרשב"ם התייחס לפער בין שתי הפרשיות וכך הוא כותב:

" למעלה (=פרשת תרומה) הוא אומר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה לפי שעה לצורך המשכן, אבל כאן (= פרשת תצוה)  שציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה"

הרשב"ם מחלק בין שתי התרומות. התרומה שהיתה מיועדת למשכן וכליו היתה חד פעמית לצורך  בנייתו של המשכן . ולעומתה הצורך בשמן זית היה שגרתי לדורות כל זמן שהמשכן עמד על כנו ולכן נדרש משה לצוות עליה.  הספורנו  מצביע על שינוי מהותי נוסף. לדעתו בכל מהלך בניית המשכן מינה משה אחראים ועל פיהם ובהשגחתם נבנה המשכן.  לעומת זאת, בפרשתנו הקב"ה מצוה את משה שהוא  יפקח על המשימה ישירות :

"ואתה תצוה. הנה מה שאמר עד עכשיו ועשית יובן שיעשה על ידי אחר, וזה שיצוה לאומנים שיעשו. ... הנה אמר ואתה, להודיעו שיעשה הוא בעצמו, שיצוה לישראל על עשיית השמן ...".

מדוע משה  אינו יכול להטיל את המשימה של עשיית השמן על אחרים ? ועוד קשה  מדוע מצות הבאת השמן למנורה נכתבה בתוך הפרשיות העוסקות בבניית המשכן לכאורה מקומה צריך להיות בספר ויקרא בהקשר למשימות השגרתיות שבמשכן?

דומה, שיש להבחין בין  שתי משימות מרכזיות שהיו מוטלות על העם. האחת, איסוף התרומה שהיתה  מיועדת לבניית המשכן והכלים והשנייה, ההזמנה לתרום עבור השמן, שבאמצעותו  האירה המנורה מדי יום.  כאשר הוזמנו בני ישראל לתרום חומרים לבניית המשכן על אף, שהיה מדובר בחומרים יוקרתיים  בכל זאת היתה מוטיבציה גדולה  לתרום, שכן מדובר בתרומה  עבור מבנה המשכן וכליו וטביעת אצבעותיו של התורם היו ניכרים כל זמן, שהמשכן והכלים  עמדו על כנם. כל משפחה  הרגישה סיפוק , שממיטב כספה והונה יש ארון ללוחות ומנורה להאיר ושולחן ללחם הפנים. לעומת זאת, בפרשתנו בני ישראל נתבקשו לתרום לצרכים הקיומיים של המשכן. לתרום שמן שהמנורה תוכל להאיר בשגרה. מדובר בתרומה שמתכלה מדי יום, וגם ההתלהבות מבניית המשכן הלכה ופחתה מן הסתם ובמשך הזמן ירדה גם המוטיבציה. כאשר מדובר בתרומה שמטרתה לשמור על תחזוקת המשכן קשה יותר לצפות לנדיבות לב.  זו תרומה שצריך לצוות עליה את בני ישראל ולא להסתמך על נדיבות לב (רשב"ם) כמו יש  להפקיד את האחריות על בכיר  המנהיגים, על משה – ואתה תצוה. (ספורנו)

אמור מעתה שמצות הבאת השמן נכתבה בתוך הפרקים, שעוסקים בהבאת התרומה לבניית המשכן כדי ללמדנו שבניית המשכן מותנית בתרומה יום יומית לתחזוקה השוטפת של המשכן. אם לא יהיה שמן למנורה הרי, שהתרומה המיועדת לצורך בנייתה עלולה להיות  חסרת משמעות. כך, בפרויקטים שאנו נוטלים על עצמנו חשוב לא רק לדאוג להקמתם אלא גם  לאחזקתם השוטפת. 

 
בית המדרש לנשים מגדל עז על שם סטלה ק. אברהם ליד ישיבת הר עציון
קיבוץ מגדל עז, גוש עציון, ד"נ צפון יהודה מיקוד 90915טל. 02-9934520/1 פקס. 02-9934901migdaloz@haretzion.org.il
תצלומים באדיבות יהושע הלוי ורבקה קובלסקי

יהדות, פרשת שבוע, פורומים, חגים