פרשת בא- בין חומריות לרוחניות

(הרב מאיר נהוראי)

לאחר מכת בכורות הצטוו ישראל במצות פדיון בכור. המצווה כוללת פדיון בכור אדם ובכור בהמה טהורה. בהמות טמאות אין צריך לפדות מלבד החמור: ´ וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה´ שמות (יג, יג).

התורה קבעה שכאשר נולד בכור לאתון  הוא נאסר בהנאה מפאת קדושתו ויש לפדותו בשה, שיינתן  לכהן במתנה.  אם לא פודים את החמור הוא  אסור בהנאה וחובה לערוף את ראשו. רש"י מציין את הסיבה לכך שדווקא החמור נפדה:

'ולא פטר שאר בהמה טמאה, וגזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד, שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים, שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים טעונים מכספם ומזהבם של מצרים'.

רש"י מציין, שבגזירת הכתוב עסקינן אבל בהסברו השני מציע רש"י, שהואיל  וישראל השתמשו בחמורים על מנת להעמיס סחורה ממצרים ראוי שנזכור את  החמורים באמצעות הפדיון. אולם גם לפי הסברו של רש"י לא ברור מדוע הפדיון נעשה באמצעות שה ונדמה שמטרתה של המצווה רחבה יותר.   שתי דמויות משמעותיות  רכבו על החמור. הדמות הראשונה היא משה , שרכב על החמור בשעה שיצא לשליחותו הציבורית במצרים: 'וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם...'.  שנים רבות קודם לכן רכב אברהם על החמור בלכתו אל הר המוריה: 'וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ'. ובעתיד החמור ישמש גם את מלך המשיח: '...הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת' (זכריה ט,ט).  המשותף לכל המקרים שהחמור משמש כאמצעי למשימה משמעותית וחשובה. אברהם בלכתו לעקדה, משה בדרכו לגאול את ישראל, ולעתיד לבוא מלך המשיח (רש"י שמות ד,כ ). הסמל ברכיבה על החמור, שביצוע המשימה תלוי בתשתית חומרית. ההצלחה במשימה תלויה בשליטה של הרוכב בחמור. השליטה בחמור  היא  השליטה בחומריות. ניתן אף למצוא דמיון ממוקד יותר בין פדיון חמור לעקדת יצחק. בפרשת העקדה נאמר: 'וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר... וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹקים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו'. כאשר אברהם הולך עם יצחק הוא אומר  לנעריו שבו לכם עם החמור, ומשם עוזב את החומריות וממשיך אל הקודש שבסופו יקריב את האיל.  כעבור שנים רבות של  עבדות תתרחש גאולת מצרים  בחמורים עמוסים ברכוש. כבר מרגע היציאה ממצרים מרחפת הסכנה של שעבוד לחומר ולכן נדרשו ישראל  לפדות את החמור בשה שמסמל את ההקרבה ואת עבודת השם. מצוות פטר חמור מבקשת לשרטט עבורנו דרך נכונה של שילוב בין חומר לרוח. אדם נדרש להיות עם החמור ולהעמיס עליו רכוש לפי צרכיו אולם כל זה מותנה בכך, שתהיה מודעות של שליטה על החמור (החומריות) למטרות משמעותיות וחשובות.  קדושת פטר חמור רומזת על הקדושה הגנוזה בחומריות בתנאי, שהיא משרתת השגת ערכים.   ייעודה של החומריות לשמש בסיס לגילוי הקדושה. לעתיד לבוא  ירכב המשיח על החמור, המשיח הוא הקומה העליונה, הרוח שרוכבת  על החמור. מכאן שלא בביטול החומר רוצים אנו אלא בשילוב שבין החומר לרוח. אולם מי שלא ישאיר מקום להקרבת השה (הרוח) יידרש לערוף את החמור (החומריות), שכן חומר ללא רוח אין לו קיום וצריך לבטלו. גם אם נדיר לקיים מצות פדיון חמור משמעותה מלווה אותנו תדיר בחיינו. זו דילמה תמידית בנוסחת האיזון שבין החומר לרוח.   

 
בית המדרש לנשים מגדל עז על שם סטלה ק. אברהם ליד ישיבת הר עציון
קיבוץ מגדל עז, גוש עציון, ד"נ צפון יהודה מיקוד 90915טל. 02-9934520/1 פקס. 02-9934901migdaloz@haretzion.org.il
תצלומים באדיבות יהושע הלוי ורבקה קובלסקי

יהדות, פרשת שבוע, פורומים, חגים