פרשת לך לך- הרבנית חני קליימן

הקריאה של הקב"ה "לך לך מארצך" היא הפניה הראשונה של הקב"ה אל אברהם. יש בקריאה הזו משהו מטלטל. היא לא צפויה. וגם המסר שהיא נושאת איתה מבקש להביא את אברהם (ואותנו כקוראות) לטלטלה, להליכה, לתנועה חדשה.

זו החוויה שנרשמת בנו כשאנו קוראות את פרשת לך לך מתחילתה.

אלא שבקריאה שלא לפי סדר הפרשות אנחנו רואות שאברהם כבר החל ללכת לארץ כנען.

הליכתו של אברהם אבינו לארץ כנען, מתוארת פעמיים. תחילה, בסוף פרשת נח, מסופר על תרח שיצא מאור כשדים עם משפחתו ללכת ארצה כנען. (פרק יא לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם). ובפרשה שלנו " וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ ה' וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן-חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵֽחָרָֽן: {ה} וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת-שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִ֗יו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת-הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂ֣וּ בְחָ֑רָן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן". נראה כאילו ההליכה שהניה היא המשך של זו הראשונה. ואם כך הקריאה המצווה של הקב"ה לא מובנת, שהרי אברהם כבר יצא ללכת ארצה כנען. המפרשים התחבטו בפתרון חידת ההליכה הכפולה הזו.

 

תָּא חֲזֵי, בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אִתְּעַר לְעֵילָּא. וְעַד לָא יִתְּעַר לְתַתָּא, לָא יִתְּעַר לְעֵילָּא, לְאַשְׁרָאָה עָלֵיהּ. מַה כְּתִיב בְּאַבְרָהָם, (בראשית י"א) וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים. וַיֵּצְאוּ אִתָּם, וַיֵּצְאוּ אִתּוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. דְּהָא כְּתִיב וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ (ואת לוט בן הרן) וְגוֹ'. מַהוּ וַיֵּצְאוּ אִתָּם. אֶלָּא, תֶּרַח וְלוֹט נָפְקוּ עִם אַבְרָהָם וְשָׂרָה, דְּכֵיוָן דְּאִשְׁתְּזִיב אַבְרָהָם מִן נוּרָא, אִתְהַדַּר תֶּרַח לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ. וּבְגִין (דף ל"ב ע"א) כַּךְ, וַיֵּצְאוּ אִתָּם. כֵּיוָן דְּאִינּוּן אִתְעֲרוּ בְּקַדְמִיתָא, אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֶךְ לְךָ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לֶךְ לְךָ. לְתִקּוּנָךָ לְגַרְמָךְ. מֵאַרְצְךָ, מֵהַהוּא סִטְרָא דְּיִשּׁוּבָא דְּאַתְּ תָּקִיל, דְּאִתְיְלִידַת בֵּיהּ. וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, מֵהַהוּא תּוֹלְדָה דִּילָךְ. וּמִבֵּית אָבִיךָ, דְּאַתְּ אַשְׁגַּח בְּשָׁרָשָׁא דִּלְהוֹן. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, תַּמָן אִתְגְּלֵי לָךְ, מַה דְּאַתְּ בָּעֵי

בֹּא רְאֵה, בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה, וְעַד שֶׁלֹּא מִתְעוֹרֵר לְמַטָּה לֹא מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה לִשְׁרוֹת עָלָיו. מַה כָּתוּב בְּאַבְרָהָם? וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים. וַיֵּצְאוּ אִתָּם – וַיֵּצְאוּ אִתּוֹ הָיָה צָרִיךְ לכתוב ! שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ [ואת לוט בן הרן] וְגוֹ'. מַהוּ וַיֵּצְאוּ אִתָּם. ? אֶלָּא, תֶּרַח וְלוֹט יָצְאוּ עִם אַבְרָהָם וְשָׂרָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּצּוֹל אַבְרָהָם מִן הָאֵשׁ, חָזַר תֶּרַח לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ, (של אברהם) וְלָכֵן וַיֵּצְאוּ אִתָּם. כֵּיוָן שֶׁהֵם הִתְעוֹרְרוּ תְחִלָּה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶךְ לְךְ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לֶךְ לְךְ – לְתִקּוּנְךְ, לְעַצְמְךְ. מֵאַרְצְךְ – מֵאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁל הַיִּשּׁוּב שֶׁאַתָּה שׁוֹקֵל, שֶׁנּוֹלַדְתָּ בּוֹ. וּמִמּוֹלַדְתְּךְ – מֵאוֹתוֹ תּוֹלָדָה שֶׁלְּךְ. וּמִבֵּית אָבִיךְ – שֶׁהֲרֵי הִשְׁגִּיחַ בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהֶם. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – שָׁם אֲגַלֶּה לְךְ מַה שֶּׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ.

הזוהר על הפרשה מספר לנו שהקריאה של הקב"ה לאברהם היתה תגובה ליציאה הראשונה שלו אל ארץ כנען. הזוהר מגלה לנו חוקיות קוסמית של המציאות. 'עַד לָא יִתְּעַר לְתַתָּא, לָא יִתְּעַר לְעֵילָּא, לְאַשְׁרָאָה עָלֵיהּ'  עד שלא תהייה התעוררות של המציאות אל האלוהות, האלוהות כביכול לא תתעורר לקראתינו. האלוהות פונה אלינו כהעתרות אל ההתעוררות שלנו אליה. מערכת היחסים בין המציאות לאלוהות מתוארת בזוהר כמערכת יחסים בין איש (הקב"ה) לאישה (המציאות).  מתוך ההתעוררות והכמיהה של המציאות אל האלוהות, האלוהות כביכול יוצאת מתוך עצמה ופונה אל המציאות. אז מתרחש המפגש בין האלוהי ואנושי. אז יכול לקרוא ה' אל אברהם לך לך.

'הא חמינא דאתערותא דלעילא לאו איהי אלא כד אתער לתתא דהא אתערותא דלעילא בתיאובתא דלתתא תליא'

הרי ראינו שהתעווררות של מעלה אין היא אלא כאשר מתעורר למטה, שהרי התעוררות של מעלה בתשוקה של מטה היא תלויה' (זוהר ח"א פו ע"ב)

התשוקה של המציאות למפגש עם הקב"ה היא זו שמעוררת את התנועה, את היציאה, את האפשרות לשמוע את קול ה' מדבר אלינו , ומהדהד את התשוקה שלנו לשוב אליו. לך לך, בוא אלי, תַּמָן אִתְגְּלֵי לָךְ, מַה דְּאַתְּ בָּעֵי.

 

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בקטגוריה

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו